דפים

יום שני, 4 בדצמבר 2017

מרצים כותבים: האם היא עדיין האם היהודייה האגדתית?


תקציר מחקר: האם היא עדיין "האם היהודייה האגדתית"?
מבט השוואתי על סיקור קמפיין הבחירות של גולדה מאיר וציפי לבני בעיתונות הישראלית
מאת: גילעד גרינוולד ופרופ' סאם ליימן-ווילציג













במחקר שיראה אור בכתב העת Israel Affairs בחודשים הקרובים, בחנו גילעד גרינוולד* וסאם ליימן-ווילציג** מבית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, היבטים מגדריים של הסיקור העיתונאי של שתי מועמדוֹת לראשות ממשלת ישראל משתי תקופות זמן שונות: גולדה מאיר, אשר שימשה יושבת-ראש מפלגת "המערך" בבחירות לכנסת השביעית (1969) וציפי לבני, אשר שימשה יושבת-ראש מפלגת "קדימה" בבחירות לכנסת ה-18 (2009).       
הספרות ההיסטורית תיארה ככלל את מנהיגותה של גולדה מאיר כנטולת התייחסות די מעמיקה להקשר המגדרי: מינויה לראשת ממשלת ישראל בשנת 1969 עקב פטירתו של אשכול, לא יצר שיח חברתי נרחב יותר בנוגע למעמד האישה בישראל, ואף על פי שמבחינה סוציאלית מאיר אכן קידמה זכויות נשים (למשל, בהקשר של חופשות ומענקי לידה), היא תוארה לא פעם כמי שהייתה מנוכרת לרעיונות פמיניסטיים, וכמי שהעדיפה את האינטרסים של המדינה, המפלגה וההסתדרות על פני השאיפה לשוויון בין המינים.
מחקר זה ניסה לברר: ראשית, האם גם המסגור העיתונאי סביב קמפיין בחירות 69' של מאיר היה נטול התייחסות לעצם היותה אישה-מנהיגה; ושנית, האם מסגור זה הפך, ארבעים שנה אחרי, פרוגרסיבי או שמא סטריאוטיפי יותר במקרה של ציפי לבני, הפוליטיקאית הראשונה מאז מאיר אשר הייתה בעלת סיכוי ריאלי להיבחר לתפקיד של ראש ממשלת ישראל.
במסגרת המחקר, נערך ניתוח תוכן איכותני בעל מיקוד מגדרי של  878 ידיעות חדשותיות מכל הסוגים (דיווחים חדשותיים, מאמרי דעה, ראיונות, כתבות פרופיל, תמונות וקריקטורות) אודות שתי הפוליטיקאיות בשני עיתונים: "ידיעות אחרונות" הפופולארי ו"הארץ" האיכותי. הבחירה בשני העיתונים נבעה בעיקר מן העובדה, כי שניהם היוו אמצעי תקשורת המונים מרכזיים בישראל במהלך שתי מערכות הבחירות שנבחנו (1969 ו- 2009).

ממצאים
הממצא העיקרי הצביע על כך כי למרות טענות מחקריי עבר בדבר תפיסה "עיוורת-מגדרית" של מאיר, סיקור קמפיין הבחירות שלה לכנסת השביעית היה דווקא בעל אוריינטציה מגדרית ברורה. ליתר דיוק, 28% מן הדיווחים החדשותיים שנבחנו, נגעו בדרך זו או אחרת לעצם היותה אישה. בלטו בעיקר קריקטורות אשר תיארו את מאיר כטבחית, כתופרת וכמי שאמונה על עבודות הבית (אלמנט המתחבר יפה עם הדימוי הידוע של "המטבחון של גולדה").
עם זאת, ההשוואה ההיסטורית בין סיקורן של מאיר ושל לבני הצביעה על מגמה של האצת הסטריאוטיפיזציה כלפי המועמדת לראשות הממשלה עם חלוף הזמן, ובמקרה של לבני 37% מהדיווחים היו בעלי גוון מגדרי. הפערים הללו בין מקרי הבוחן הודגמו כקשורים בשני מנגנונים חברתיים-היסטוריים עיקריים:
1.      מגמת הפרסונליזציה בחברה ובפוליטיקה בישראל: נמצא כי סיקורה של מאיר היה פעמים רבות בהקשר של הכוחות המפלגתיים והמוסדיים שהקיפו אותה, בעוד סיקורה של לבני היה מאוד פרסונאלי (כידוע, בבחירות 2009 נודעה סיסמת הבחירות "ציפי או ביבי"). למשל, בעוד מאיר תוארה לא פעם כמי ש"נוטה להיוועץ במשה דיין בנושאים הביטחוניים", לבני תוארה כמי ש"אינה מסוגלת לטפל בגרעין האירני" או כ"בובה על חוט" בהקשר של המו"מ עם הפלסטינים. כלומר, תפיסתה של לבני (לעומת מאיר) כ"שחקן בודד" במערכה הפוליטית האיצה את השיח המוטה-מגדרית. דוגמה מאלפת נוספת הייתה קשורה ב"תפיסת האימהוּת" של שתי המנהיגות: בעוד השיח הקולקטיבי סביב מאיר הרבה לתארה באופן חיובי כ"אם היהודייה האגדתית" וכ"אם האומה", לבני נשאלה באופן סנסציוני ורכילותי דווקא על אימהותה וזוגיותה ה"פרטיות", בעיקר בהקשר של בנה החייל ובן זוגה.
2.      מרכזיותה של הדת בפוליטיקה הישראלית: במקרה הבוחן של מאיר, לא ניכרו כלל השפעות יחסן של המפלגות הדתיות והחרדיות על השיח החברתי או העיתונאי סביבה (זאת, למרות ההתנגדות הדתית המפורסמת לתמוך במאיר לתפקיד ראש-עיריית תל-אביב בבחירות המוניציפאליות של 1955). לעומת זאת, במקרה של לבני בהחלט ניכרו השפעות דתיות עמוקות יותר, לדוגמה: סירוב מפלגות ש"ס ויהדות התורה החרדיות לשבת בקואליציה עמה (לאחר שנים רבות בהן שימשו מפלגות אלו מפלגות "לשון מאזניים" בפוליטיקה הישראלית), וכן, השחתה חוזרת ונשנית של תמונות קמפיין הבחירות שלה בירושלים.

ואיך זה קשור להיום?
במידה רבה, מחקר זה מראה כי הלך החשיבה האינטואיטיבי שלנו, לפיו ככלל העולם צועד בכיוון הולך וגובר של שוויון ופרוגרסיביוּת, אינו בהכרח מדויק, ויש לקחת בחשבון גם תהליכים חברתיים ופוליטיים נוספים אשר עשויים דווקא להזיק לשילוב נשים בפוליטיקה הבכירה בישראל, ובכלל זאת: השיח הפרסונאלי סביב הפוליטיקאיות (וכפועל יוצא של זה, מיקוד מיוחד על מגדרן), וכן תהליכי העמקת חלקה והשפעתה של הדת על הפוליטיקה הישראלית, תופעה שקיבלה לאחרונה בשיח הציבורי את הכינוי "הדתה".



גולדה מאיר בביתה. צילום: דוד רובינגר

* גילעד גרינוולד הוא דוקטורנט ועמית הוראה בבית-הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר-אילן. מחקר זה מבוסס על חלק מממצאי עבודות הדוקטורט שלו, והוא הוצג לראשונה בכנס השנתי של ה- Association for Israel Studies, שנערך בוולת'ם, מסצ'וסטס, ביוני 2017. המאמר המלא יפורסם, כאמור, בכתב-העת Israel Affairs בחודשים הקרובים.

** פרופ' שמואל (סאם) ליימן-ווילציג כיהן כראש בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן בשנים תשע"ה ותשע"ו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה