סטודנטים כותבים: דור הסמארטפון. האם ילדי ישראל מכורים? מאת עמרי פרץ

דור הסמארטפון: האם ילדי ישראל מכורים

מאת: עמרי פרץ*

הם נולדו לתקופה כזאת שבה יד אחת החזיקה להם את הבקבוק והיד 
השנייה כתבה מסרון. יש מי שאומרים אפילו, שנולדו עם סמארטפון ביד.
הם לא מתקשרים אחד עם השני ולא משחקים בחוץ. הם לא הקימו 
מחנה או בית-על-עץ בחופשת הקיץ. היום כל אחד מהם מחובר לסמארטפון בכיסו, עסוק בלהוריד עוד אפליקציה.

בעבר ערוצי הטלוויזיה היו רק - ערוצי טלוויזיה. שידוריהם היו מרוכזים אך ורק במסך שחור אחד. ואילו היום הדור הצעיר מוקף בכל מדיום אפשרי – סמארטפונים, לפטופים וטאבלטים. אתרי האינטרנט מתאימים עצמם לדור הצעיר - לא רק לתכנים שהם משדרים אלא גם להרגלי הצפייה שלו בהם, ולמכשירים הטכנולוגיים דרכם הוא צורך אותם.

לפיכך מעניין לבחון למשל את השינויים שחלו באתר האינטרנט Nick.com. ראשית, אבחין בהבדלים בין האתר הישן לאתר החדש ואגדיר מהם. שנית, אסביר ואפרט על תאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי ואציג כיצד השפיעה בעבר הטכנולוגיה על רבדי החיים. ובסוף, אראה כיצד יושמה תיאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי, על פי מקלוהן, על השינוי החל באתר האינטרנט של ערוץ הילדים - "ניקולודיאון".

הרגלי הצפייה של האזרח הישראלי ב2011, עמדו על 232 דקות ביממה. כך עולה מדו"ח סיכום נתוני הצפייה לשנת 2011 של הועדה הישראלית למדרוג. אלו הן שלוש שעות ו52 דקות, בעוד שהזמן המומלץ לצפייה במסך הקטן בקרב ילדים הוא לא יותר משלוש שעות. כך כותב ד"ר איתי גל, רופא ילדים, באתר Ynet, בהתבססו על מחקר רחב שכלל  אלפי תלמידים בבריטניה ופורסם בגיליון האחרון של כתב העת Archives of Diseases in Childhood.(גל,2013). לפי המחקר ילדים שנטו לצפות בטלוויזיה מעל שלוש שעות  ביממה, נטו יותר להשתתף בקטטות, לספר שקרים או להתנהג באלימות כלפי חבריהם, זאת על פי דיווחי הוריהם. "הטלוויזיה עלולה לגרום להתמכרות של הילד. מול הטלוויזיה הילד אינו מבצע פעילות מחשבתית או פיזית. אלו שלוש שעות מבוזבזות שבהן הוא נח. תוכניות מסוימות עלולות להוסיף גם תכנים אלימים לצפייה, ולכן על ההורה להגביל את שעות הצפייה, לפרש לילד את התכנים, להסביר לו שהמציאות שונה ולפקח" אמר לYnet, ד"ר שי חן-גל, פסיכולוג ילדים.

בהתייחסות לכתבה שפורסמה באתר "הארץ", אודות השינוי המתרחש בערוץ "ניקולודיאון",  נראה כי נתוני צפייה אלה לא מספיקים לערוץ, (סטיל,2014). הערוץ מחפש למשוך אליו צופים חדשים, ואת אלה הקיימים, הוא מנסה להשאיר ברשתו, דרך התרחבות לאמצעי תקשורת נוספים: סמארטפונים, טאבלטים ומחשבים ניידים. כרגע נמצאת בפיתוח אפליקציית "ניקולודאון" של הערוץ לממשק הסמארטפון, וסדרת האנימציה המקורית הראשונה שנוצרה אך ורק לאינטרנט ולטלפונים סלולריים. כבר במבט חטוף באתר ניקולודיאון, ניתן לראות כיצד הוא הותאם לדור הצעיר, שרגיל לגלילה משמאל לימין במכשיר הסלולרי. ממשק  האתר אופקי ודומה בעיצובו למסך הראשי של האייפון, והוא גם כולל כעת קיצורי דרך בדומה לאייקוני האפליקציות במסך הסמארטפון.

תיאוריית 'הדטרמיניזם הטכנולוגי' עשויה, אם כן, להסביר את השינויים האלה. התאוריה של מקלוהן, טוענת כי השינויים הטכנולוגיים בכלל, ואלו שבתקשורת בפרט, משפיעים על החברה, מעצבים את התפתחותה, ערכיה, כישורי האנשים החיים בה, ואף את הצורה בה הם חושבים. מקלוהן, מי שטבע את הביטוי "המדיום הוא המסר", מעמיק ואומר שהמדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא תוכן המסר. כשהומצא הדפוס והודפסו ספרים, שהם בעצם אוסף של שורות ארוכות של מילים, זו הייתה הטכנולוגיה הקיימת. והיא השפיעה על האדם בכל רבדי החיים וביניהם דרכי התחבורה - רכבות; הרכב התעשייה – מפעלים ובהם פס ייצור.  

ערוץ ניקולודיאון, מבקש, אם כן, לא להישאר מאחור. המטרה העומדת מאחורי עדכון אתר האינטרנט, ומאחורי הפצת סדרות ילדים בלעדיות לאינטרנט ולמכשירים סלולריים, היא להחזיר חזרה את אותם הילדים האלה - אשר נולדו לתוך עולם הטלוויזיה הדיגיטלית - לרשתו של הערוץ. הרי הם נולדו לעולם בו על מנת לבצע שיחת טלפון, אתה גולל פעם אחת ימינה ולוחץ על מסך. הדרך בה הם חושבים ומתנהלים הושפעה מן המכשיר הסלולרי, הטכנולוגיה העדכנית של ימינו.

אז האם הדור שלנו אבוד?

אני שמח להגיד שלא. אמנם כאשר אני מוצא את עצמי במפגש המשפחתי השבועי, בני הדודים שלי מחוברים אל מכשיר הטלוויזיה בדבק מגע. בנוסף, רבים הם אלה המרגישים כי הדור הצעיר נשאב יותר מתמיד אל הטכנולוגיה, וכבר אבד הקשר הבינאישי. משמח לשמוע כי אתר "vox"  מציג נתונים מעודדים אודות בני הנוער של דורנו - מתוך דו"ח של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, (Kliff, 2014). אחוזי הילודה בקרב בנות 19-15 הם הנמוכים מאז שנות החמישים, ופחות בני נוער מקיימים יחסי מין בלתי מוגנים. פחות ופחות תלמידי תיכון צורכים אלכוהול, סיגריות ומריחואנה. במקום כל אלה, קבוצת הגילאים של בין 24 ל 18, נמצאה כזאת שמרבה להתמיד בפעילויות של כושר גופני.

בתמונות: ילדים רגילים לחלוטין, אשר צולמו על ידי הצלמת דונה סטיבנס, כשהם צופים בטלויזיה. סדרת התמונות עונה לשם "Idiot Box", (Michel,2015).

עמרי פרץ הינו סטודנט שנה ב' בביה"ס לתקשורת וחברת מערכת הבלוג "בר דעת" 

ביבליוגרפיה:

Idiot Box kids glued to a TV (Michel,2015)

http://petapixel.com/2015/06/05/idiot-box-portraits-of-kids-with-eyes-glued-to-a-tv

תעשיית הטלוויזיה עושה הכול כדי לא לאבד את דור הילדים הדיגיטלי, "הארץ", (2014).

http://www.haaretz.co.il/gallery/television/.premium-1.2412047

ויקיפדיה , דטרמיניזם טכנולוגי - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%98%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99

סיכום נתוני צפייה, הועדה הישראלית למדרוג (2011) - http://www.rashut2.org.il/editor/UpLoadFiles/medrog191211.pdf

צפייה בטלוויזיה עד 3 שעות לא פוגעת בילדים, Ynet, (2013) - ד"ר איתי גל.http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4361241,00.html

ויקיפדיה , מרשל מקלוהן -

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%9F

Vox topics, Today's teenagers are the best-behaved generation on record – By Sarah Kliff.

http://www.vox.com/2014/5/25/5748178/todays-teenagers-are-the-best-behaved-generation-on-record

פרידה מאיש התקשורת יצחק ליבני

מערכת בר דעת מרכינה ראש עם לכתו בטרם עת של הסופר ואיש התקשורת יצחק לבני. 

בין יתר תפקידיו, שימש יצחק לבני  כמפקד גלי צהל (1968-1974), כמנכ"ל רשות השידור (1974-1979), וכיו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2 (2007-2004).

יהי זכרו ברוך!

מרצים כותבים: לחקור וללמד ניו מדיה. מאת: ד"ר שרון חליבה-אמיר

לחקור וללמד ניו מדיה

מאת: ד"ר שרון חליבה-אמיר*

זה למעלה מעשור שאני חוקרת את הקשר בין הפוליטיקה לאינטרנט; בין פוליטיקאים לעיתונאים לאזרחים באמצעות יישומי רשת.

מדובר בנושא מורכב לכשעצמו המחייב היכרות ושליטה בארבע (לכל הפחות) דיסציפלינות שונות: משפט ומדיניות ציבורית; מדעי המדינה; תקשורת המונים ומחקר אינטרנט (ואפשר לפרוט את הנושאים למעות קטנות יותר – תיאוריות דמוקרטיות משלבות ציבור; מחקרי בחירות; מתודולוגיות רשת; מחקר רשתות חברתיות ועוד). נושא שמתפתח ומסתבך ופונה לכיוונים בלתי צפויים כל העת.  

מזה שש שנים שאני מלמדת תכנים הקשורים לתחומי המחקר שלי ומעבר להם החל בממשל פתוח וכלה ברשת הפוליטית.

אז אם חשבתם שהבעיה העיקרית היא לחקור זירה משתנה, טעיתם; הבעיה העיקרית היא ללמד ולהעביר תכנים הנוגעים לזירה משתנה.  

מילא שאני אישית חותרת להבנה והפנמה של מונחים נזילים; כמרצה מטרת העל שלי היא שהסטודנטים יבינו ויפנימו מונחים נזילים.

מלמדים אותנו שהרצאה חייבת לשמור על קו לוגי אחיד וברור ועל קוהרנטיות פנימית. ההרצאות אמורות לסייע לסטודנטים להבנות מסגרת תיאורטית שבתוכה ניתן יהיה להבין את המציאות הקיימת סביבנו ולעזור להם לארגן את מחשבותיהם בתוך מושגים סדורים אבל מה קורה כשמלמדים תחום שאין בו נכון או לא נכון....תחום שבו עיקר חומרי ההוראה הם מאמרי עיתונות כי מחקרים מתיישנים תוך שנים בודדות ולעיתים תוך מספר חודשים? מה עושים כשהמציאות משתנה אל מול עינינו ובזמן שמדברים?

איך ילידת עולם אנלוגי מעבירה תכנים חדשניים לילידים דיגיטליים?

אין פתרונות קסם  רק המון עבודה קשה:

ניטור יומי של תכני רשת ומאמרים רבים (יש לי בין 4 ל 6 שעות קריאה לפחות ליום רק בשביל להיות עם יד על הדופק)

שינוי מתמשך של הסילבוסים.

שינוי מתמשך של המצגות וחומרי ההוראה.

הנחה מקדמית שמועברת כקו מנחה בהוראה שיש לי יותר שאלות מתשובות ושאני לא יודעת יותר טוב מהסטודנטים שלי מה יהיה אבל אני מנסה יחד עימם להבנות את העולם.

נקודת מוצא על פיה שיתוף הסטודנטים שחיים ומצויים בעולם המשתנה עשוי להעשיר את השיח ולהיטיב את הבנתנו.

הוראה פלואידית עם סדר יום משתנה. נושא שמרתק את הסטודנטים יעסיק אותנו מספר שיעורים ונושא אחר יקוצר.

שימוש בעזרי הוראה דינמיים ואינטראקטיביים – גלישה באתרים במהלך השיעורים; סרטוני וידאו; אינפוגרפיקות ועוד.

חתירה ליישום פרקטי של התיאוריות כלומר בחינת התיאוריות ואז המחשתן באמצעות דוגמאות מן המציאות

המון המון אהבה ותשוקה לסטודנטים להוראה ולמחקר.

עד כמה שעבודתי קשה היא ממלאת  אותי בסיפוק ובשמחת חיים. כשסטודנטים כותבים לי מספר שנים לאחר שסיימו את לימודיהם אצלי שחשבו עליי ונזכרו בכל התיאוריות וההקשרים שלמדו אצלי, זוהי ההוקרה הטובה ביותר.

*המחברת הינה חוקרת דמוקרטיה מקוונת  (e-Democracy) ופוליטיקה מקוונת (e-Politics)  ומרצה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

סטודנטים כותבים: טכנולוגיות מידע ואשליית הפרטיות. מאת: דניאל אליאס

טכנולוגיות מידע ואשליית הפרטיות

מאת: דניאל אליאס*

עד כמה מוגנת הפרטיות שלנו בעת גלישתנו ברשת? על פי ההיגיון הישר, אנו נוטים להאמין כי יש בכוחנו להחליט אילו פרטים אודות גלישתנו ברשת יהיו חשופים ולמי, אולם בפועל כל צעד שלנו ברשת מתועד ללא ידיעתנו. לאור התפתחות טכנולוגיות מידע, בהן משתמשים אתרים על מנת לאסוף מידע אודות גלישתנו, נפגעת הזכות שלנו לפרטיות בעת גלישתנו ברשת, מבלי שאנו מודעים לכך. במאמר זה אבסס את טענתי על דבריהם של סולווה (2008Solove, ) וגונן (2014, ע' 12) ואחזק את דבריי באמצעות ניתוח שני מקרים של עבירות פרטיות ברשת.

לפי דבריה של גונן (שם), משתמשים רבים באינטרנט מניחים כי הפעילות שלהם ברשת פרטית ואינה חשופה לאחרים, אף שבפועל זה לא כך. לאתרים ברשת ישנם כלים רבים המאפשרים להם לנהל מעקב מדויק אחרי המשתמש, פעולותיו וכל מידע אישי שהוא מעלה. היא מוסיפה כי שמירה על פרטיות הגולש ועל המידע האישי שלו היא פריבילגיה אשר פעמים רבות אינה קיימת ולעיתים תלויה במשתמש ובמודעותו לפגיעה בפרטיותו. לטענתה: "האינטרנט, מטבעו, אינו מספק למשתמש בו פרטיות".  סולווה (2008Solove, ) מסביר כי באמצעות ההתפשטות הנרחבת של התפתחות טכנולוגיות מידע במהלך השנים, נושא הפרטיות הפך למרכזי וחשוב ברחבי העולם משהיה בעבר. הוא מתייחס לארבעה סוגי בעיות או עבירות פרטיות הנובעות משימוש הרשת בטכנולוגיות מידע חדישות: 1) איסוף מידע על הפרט כמו מעקב וחקירה לגביו; 2) עיבוד מידע כגון הצלבת נתונים וזיהוי הגולש באמצעותם; 3) חדירה למידע הפרטי של האדם אשר באה לידי ביטוי באמצעות התערבות בהחלטות האישיות שלו כנגד רצונו; 4) הפצת מידע המתבטאת בגילוי וחשיפה של הפרט. מתוך ארבעת סוגי עבירות הפרטיות הנ"ל, אתמקד להלן בשלושת העבירות הראשונות בעת ניתוח המקרים.

המקרה הראשון בו ניתן לראות עבירות פרטיות הנובעות כתוצאה משימוש הרשת בטכנולוגיות מידע חדישות, מפורט בכתבתו של בר-זיק (2015). בר-זיק מסביר כי הרשת החברתית "פייסבוק" מקבלת מידע אודות גלישתנו גם באתרים אשר לא נמצאים תחת שליטתה. באמצעות טכנולוגיות מידע, פייסבוק משדכת בין נתוני הגלישה שלנו באתר מסוים לבין הפרופיל האישי שלנו בפייסבוק, והיא עושה זאת בצורה חוקית ע"י הסכם בינה לבין האתר אשר לא נמצא תחת שליטתה. באמצעות ההסכם, מגיע מידע רב אודות נתוני גלישתו של הפרט באתרים שלא שייכים לפייסבוק: על אילו קישורים לחץ, במה הכי התעניין, איזה מילים סימן וכו'. לטענת בר-זיק, המטרה המרכזית של פייסבוק היא לדעת עלינו יותר פרטים על מנת להתאים עבורנו תכנים שיכולים לעניין אותנו יותר ופרסומות רלוונטיות יותר. היחידים שלא נדרשים מהם אישורים, ושבאופן מפתיע גם לרוב לא מודעים לכך, הם אנחנו. בכתבתו ניתן לראות דוגמה לשלוש עבירות פרטיות על פי החלוקה של סולווה (2008Solove, ): איסוף מידע ומעקב אחר נתוני הגלישה של הפרט ללא ידיעתו באתרים שלא תחת שליטתה של פייסבוק, הצלבת מידע אשר באה לידי ביטוי בשידוך נתוני הגלישה של הפרט באתרים אחרים לבין הפרופיל האישי שלו בפייסבוק והתערבות בהחלטותיו האישיות כתוצאה מבחירת התכנים והפרסומות אליהם יהיה חשוף.

על המקרה השני מסביר פאריסר (Pariser, 2011) בהרצאתו העוסקת בבועת הפילטר. פאריסר טבע את המונח "בועת הפילטר" כדי לתאר את התופעה שבה אתרי אינטרנט עושים שימוש באלגוריתמים על מנת לנחש את אופי המידע שהגולש רוצה למצוא ולהיחשף אליו. הוא מסביר כי כאשר גולש מחפש מידע באינטרנט, מנוע החיפוש בו משתמש מפעיל אלגוריתמים אשר מסננים את המידע שיוצג לגולש בהתאם להיסטוריית החיפוש והגלישה שלו באינטרנט. כלומר, לאחר צפייה בהיסטוריית הגלישה של הפרט וחקירתה, מנוע החיפוש יציג לגולש רק את המידע אשר כנראה רלוונטי יותר עבורו בהתבסס על העדפות הגולש בעבר, לרוב ללא ידיעתו. במקרה שמציג פארסר ניתן לראות דוגמה לשתי עבירות פרטיות על פי חלוקה של סולווה (2008Solove, ): איסוף מידע ומעקב אחר הפרט הבאה לידי ביטוי במעקב וחקירת היסטוריית החיפוש שלו ברשת והתערבות בהחלטותיו האישיות כתוצאה מבחירת התוכן והמידע אליו יהיה חשוף. בשני המקרים באים לידי ביטוי דבריה של גונן: "משתמשים רבים באינטרנט מניחים כי הפעילות שלהם ברשת פרטית אף שבפועל זה לא" כך (2014, ע' 12).

פרטיות היא תביעה מצד אינדיבידואלים, קבוצות או מוסדות לקבוע מתי, איך ובאיזו מידה מידע עליהם ייחשף לאחרים. האדם זקוק לפרטיות לצורך הסתגלות רגשית לאינטראקציות בינאישיות יומיומיות (Westin, בתוך גונן, 2014, ע' 10). ואף על פי שפרטיות חיונית להתפתחות האדם ומהווה חלק מזכויות האדם הטבעיות, לאור התפתחות טכנולוגיות מידע המשמשות אתרים ברשת, היא נפגעת ללא מודעות מוחלטת מצד הפרט.

בעידן שלנו, הנקרא ע"י הוגים רבים "עידן המידע", הפכו המידע ומוצריו לאחד המשאבים המרכזיים המניעים את הכלכלה (אלקין-קורן, 2005, ע' 7). לכן, לא פלא שאתרים מעוניינים לדעת עלינו ואודות גלישתנו כמה שיותר. אתרים רבים ברשת מספקים עבור הגולשים מידע וכלים רבים, ובתמורה הם דורשים לחדור לפרטיות שלנו על מנת ללמוד עלינו כמה שיותר. הבעיה היא שלא נותנים לנו, הגולשים, להחליט האם השירותים שמספקים לנו האתרים שווים את הפגיעה בפרטיות שלנו. אולי, אם היו מבקשים האתרים רשות מהפרט ללמוד עליו ועל אופי גלישתו בתמורה לשירותים שמספקים עבורו, הוא היה מסכים.מתעוררת השאלה: האומנם בכלל מפריע לדור המשתמשים של ימינו שחודרים לפרטיותו?

 * המחברת הנה סטודנטית שנה ב' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן

ביבליוגרפיה

אלקין-קורן, נ. (2005). קניין רוחני בעידן המידע. קריית אונו: משרד הביטחון.

בר-זיק, ר. (2015). אז למה העפתי את הלייקים של פייסבוק מהאתר שלי?. הארץ online. נדלה  מ  http://www.haaretz.co.il/captain/net/.premium-1.2790963 (ההקשר האקטואלי).

גונן, ס. (2014). קשרים בין התנהגויות פרטיות לבין הון חברתי ברשת "פייסבוק". חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.

Pariser, E. (2011). Beware online "filter bubble". Ted [video file]. Retrieved from https://www.ted.com/talks/eli_pariser_beware_online_filter_bubbles?language=en#t-12640

Solove, D. (2008). Understanding Privacy. Cambridge: Harvard University Press.