מלאכת מחשבת קולנועית או המרה כושלת:
מאבקים פרשניים על העיבודים הקולנועיים לספר ההוביט
מאת: ד"ר יונתן אילן* וד"ר עמית קמה*
היחסים
המורכבים שבין מילה לתמונה נמצאים במוקד ויכוח עיקש מזה שנים רבות תוך שהם מושכים
את תשומת ליבם של חוקרים מדיסציפלינות שונות. במידה רבה, מתוארים יחסים אלו כהתגוששות שאין לה פתרון:
שני אלמנטים שאינם ניתנים ל'תרגום', המצויים ב"קונפליקט תמידי זה עם
זה". ואף על פי כן, נראה כי בפרקטיקה מתקיימים יחסי מילה-תמונה כחלק מפרדוקס
נצחי: מצד אחד, מילים באות לידי שימוש תדירות כשהן מייצגות תמונות, פעולה המתוארת
בספרות כאקפרסיס (Ekphrasis).
אך יכולתן של מילים לייצג תמונות, ובה בעת אפשרות ייצוגן של תמונות בעזרתן של
מילים, גם אם באופן חלקי, מוטלת בספק רב; זוהי ה"בעייה שהיא אקפרסיס".
נובלות ספרותיות וסרטים המתקיימים כעיבודים קולנועיים של
אלו מקיימים ביניהם יחסים דומים. בלוסטון, אחד מחלוצי החוקרים של תיאוריית העיבוד
(Adaptation Theory),
למשל, רואה בנובלה הספרותית ובעיבוד הקולנועי של זו כ"שני מוסדות
נפרדים". תיאוריית העיבוד עברה שינויים רבים במהלך השנים מאז מחקרו פורץ הדרך
של בלוסטון על המעבר המורכב של הספר אל הבד, תוך שהוא נאחז במידה רבה במסורת חזקה
של נאמנות (fidelity):
מבט אנאליטי הממוקד בשאלה עד כמה 'תאם' הסרט לספר שממנו עובד; עד כמה 'נאמנים' היו
העיבודים הקולנועיים; ומהן הצורות השונות שבהן מסופר הסיפור– הן בספר הכתוב והן
בסרט המצולם.
מאמר זה נשען במידה רבה על הזרם המחקרי אותו הגדיר הול
כשלב ההתקבלות במחקרי קהלים במדיה, בו ניסינו לבחון את יחסי הסרט-ספר כשם שאלו
משתקפים בדיונים של קהלי העיבוד קולנועי של הספר ההוביט. בתוך כך, התמקדנו
באסטרטגיות פרשניות של אותם קהלים הנוגעות ליחסי הסרט-ספר. בהסתמך על מורשת מחקרית
ענפה, עניין אותנו לבחון כיצד אותם קהליםאשר קראו את ההוביט תפסו את העיבוד
הקולנועי של זה. בהתבסס על ניתוח תמטי-איכותני של תשובות לשאלות פתוחות שהוגשו
למשיבים הישראלים, מדגים המאמר כיצד באה לידי ביטוי אותה יריבות בין הנובלה הספרותית
לעיבוד הקולנועי של זו באופני ההתקבלות של הסרטים. הממצאים הצביעו על מתחים שונים:
מנקודת מוצא לפיה הסרט הוא שיקוף מדויק ואף ייצוג "עשיר יותר" של הספר, לביקורת
נוקבת לפיה הסרט חיבל בספר המקורי ואף "פספס לגמרי את המטרה" תוך שהוא נעשה
בעיקר למטרות רווח.
הרעיון למאמר נבע מנתונים שנאספו כחלק מפרויקט ההוביט
הבינלאומי שבוצע ברשת במשך כחצי שנה (דצמבר 2014 – מאי 2015); במסגרת הפרויקט חולק
שאלון עם 29 שאלות ב-34 שפות. בסך הכל נאספו כחלק מהפרויקט הבינלאומי נתונים מ-36,109
משיבים מ-143 מדינות ברחבי העולם. השאלון הורכב משאלות רבות ברירה אשר נגעו
למאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של המשיבים, כמו גם משאלות מורכבות יותר באשר להרגלי
הצפייה, פעילויות הקשורות להערצה, וכדומה. במקביל לאלו הורכב השאלון גם ממספר
שאלות פתוחות בהן הוזמנו המשיבים לתאר את תשובותיהם לשאלות רבות הברירה במילים
שלהם ולהביע את דעתם באופן כללי בנושא.
251 משיבים ישראלים השלימו את השאלון (מתוכם 16 משיבים
לא השיבו בעברית או באנגלית ועל כן תשובותיהם של אלונותרו מחוץ למאגר הנתונים
שנותחו). למעט שלושה משיבים, כלל חברי וחברות הקבוצה שתשובותיהם נותחו מתגוררים
בישראל, וככלל תואמים נתוני הקבוצה את המדגם הבינלאומי. כך למשל, כ41% הם בעלי
תואר אקדמי; 36% סיימו תיכון; 13% בעלי תעודה אקדמית; 7% עם תעודה מקצועית; ו-2.5%
סיימו בית ספר יסודי. באשר לחתך הנוגע להתרשמותם הכללית של המשיבים מהסרטים, נמצא כי
כ-13% סברו כי הסרטים היו "נוראיים" או "דלים" בעוד ש-66%
התרשמו כי הסרטים היו "טובים" ואף "מצויינים". 72% מהקבוצה
הישראלית קראו, או עדיין קוראים, את הספר, בעוד ש18% לא קראו אותו. בדיוק שני
שלישים מקבוצת המשיבים הישראלית היו גברים ושליש נשים.
מאמר זה, אם כן, מבוסס על התשובות של הקהל הישראלי שנדגם
למחקר לשאלות הפתוחות הבאות: סכם במילים שלך את מחשבותיך ורגשותיך כלפי הסרטים; איזה
היבט של הסרטים הרשים או הפתיע אותך ביותר? מדוע?;האם היה דבר שאכזב אותך במיוחד
בסרטים? מדוע?; האם
סרטי ההוביטמעליםסוגיות או נושאים שהיית רוצה להתייחס אליהם?; האם לדעתך ישנם אנשים נוספים השותפים לרעיונות שלך על
ההוביט? מה מאפיין אותם?; וכן האם יש בך משהו (אישי או ייחודי) שיעזור לנו להבין את דעותיך
על הספר או הסרטים של ההוביט?
בעקבות ניתוח התשובות עלו וצפו שני 'מחנות' עיקריים
שקראו את הספר וצפו בסרטים: האחד, הורכב מכאלו ש'שנאו' את הסרט
ה"פומפוזי", "עלבון לאינטיליגנציה". הנה למשל תגובת אחד
המשיבים: "סצנות האקשן היו בלתי סבירות, הדמויות חסרות היגיון, ואף הנופים
המרשימים של ניו זילנד צולמו בשוטים לא אפקטיביים". דוגמא נוספת, למשל,
הצביעה על אכזבה רבה מהסרט ביחס לספר: "הסרט פשוט מביך ביחס לספר. יש בו
מתיחה מכוונת של העלילה רק בשביל לעשות כסף [...] הוא משפיע לרעה על אותם צופים
שמעולם לא קראו את הספרים ומעביר להם רושם מוטעה". ה'מחנה' השני הורכב מכאלו
שדווקא הביעו התלהבות רבה מהסרטים והעריכו את מאמציו של פיטר ג'קסון (הבמאי) ליצוק
"חיים חדשים לתוך הספר". כך, רבים ממחנה זה סברו כי הסרטים היו בבחינת
"יצירה שלמה לספריו של טולקין" ו"הביאו לתחייה מחודשת את הספרים
הנפלאים". זאת ועוד, היתרונות הטכנולוגיים הייחודיים לקולנוע, כך לדברי חלק
מהמשיבים, באו לידי ביטוי בצורה כה מופלאה בסרטים עד שחלק מהצופים סברו כי
ה'ויזואליות' המרשימה הביאה לידי כך ש"ניתן היה לחוש כי מדובר בעולם אמיתי של
ממש".
הממצאים שלנו הצביעו על כך שאופני הקריאה של עיבוד
קולנועי על ידי קהל הצופים עשויים בהחלט ללמד כיצד עשוי הקהל לשמש כמבקר לכל דבר. בתוך
כך, מתקיימת קריאתם של עיבודים קולנועיים כתהליך מורכב הנוגע לחלקים שונים של
היצירה כדוגמת מאפיינים נרטיביים, אסתטיים ותעשייתיים – בין השאר. הקהל, אם כן, בא
לידי ביטוי במאמר זה ככוח רב משמעות בתהליכים נפרדים הנוגעים לצורות שונות של
עיבודים קולנועיים\ספרותיים; במקרה הנדון, קהל הצופים של ההוביט משמש כאן
כמבקר תרבותי הלוקח חלק פעיל בתהליך הצפייה,וביקורתו של זה נוסכת משמעויות נוספות
בעלות ערך רב לתיאוריית העיבוד.
* ד"ר יונתן אילן הנו מרצה וחוקר תקשורת בביה"ס לתקשורת, אונ' בר אילן
*ד"ר עמית קמה הנו מרצה וחוקר תקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל
*ד"ר עמית קמה הנו מרצה וחוקר תקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל
**התקציר מבוסס על מחקר שהוצג בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, 2 באפריל 2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה