דפים

יום שני, 18 באפריל 2016

סטודנטים כותבים: המדינה האסלאמית בחסות האינטרנט

המדינה האסלאמית בחסות האינטרנט:
"חרב פיפיות" או "פגיון"?
מאת: שחר קליימן*
  



אביב, 2015
מקיץ 2014 אנו עדים לשימוש הנרחב של ארגון הטרור "דאע"ש" באינטרנט. בדפי טוויטר, בפייסבוק, בסרטוני יוטיוב, בהעברות כספי כופר של מדינות אירופה דרך הרשת ובמגזין מקוון. מדוע ארגון הטרור האסלאמי-פונדמנטליסטי, החותר לשוב לימי הזוהר של האסלאם, משתמש באינטרנט - כלי תקשורת מערבי, נס הפלורליזם ומהפכת המידע?  מה מקשר בין הארגון שצמח בחצר האחורית של עיראק המתפוררת ומבקש לכונן את מוסד הח'ליפות המוסלמית מהעבר, לבין כלי התקשורת שמסמן את העולם החדש? אם נבחן את מאפייני סוגי התקשורת ההמונית והבין אישית, כמו גם את הטיות האינטרנט לזמן ולמרחב. נוכל להבין את התופעה דרך המשקפת התקשורתית.
מאפיינים של סוגי תקשורת בין אישיים והמוניים של האינטרנט, כפי שתיארם כספי (1993), מאפשרים לארגון הטרור לפעול ביעילות כדי להשיג את מטרותיו. כפי שמתבטא במימד הבין אישי, האינטרנט יוצר מערכת יחסים התלויה בצרכים של דובר הארגון, ושל כל אחד מהפרטים התומכים בו או נסחטים על ידו. הוא יוצר יחסים ראשוניים של אויב ומתנגד או מנהיג ותומך, ומתבטא בספונטניות מבוקרת. למשל, באחד הסרטונים הרוצח פונה ישירות לנשיא ארה"ב: "זהו אזרח אמריקני של מדינתך אובאמה...". בנוסף, המשוב המיידי יוצר תנאים נוחים לגיוס כוח אדם וצבירת הון. המסרים שעוברים בקונטקסט הסרטונים ושפת הגוף תורמים יחד להוספת נדבכים המחזקים את המסר. מאפייני התקשורת ההמונית המתבטאים באינטרנט מעצימים את היקף ההשפעה. היכולת להגיע למספר בלתי מוגבל והטרוגני של נמענים באופן פומבי. האנונימיות של הקהל, ובמידה מסוימת של המוען, מאפשרת הקטנת סיכון. לפיכך התוצאה היא מימוש יעדי תפיסת העולם תוך מקסימום תפוקה ומינימום נזק. המטרה מקדשת את האמצעים.
אולם כל זה אין זה עונה על השאלה מדוע אימץ מלכתחילה הארגון את האינטרנט, אמצעי מערבי שיכול לכאורה להשחית את מידותיו של המוסלמי ביצר ובדעת? השערתי היא שההטיות לזמן ולמרחב, כפי שתיארם איניס (2008), המתבטאות באינטרנט, תאמו את יסודות הארגון ויעדיו. במימד הזמן, האינטרנט מאפשר חזרה לשורשיו של האסלאם הקדום באופן בלתי מתווך. אם ארגון הטרור שואף לטהר את האסלאם לפי הסטנדרטים המחמירים ביותר, כמו בחוגים פונדמנטליסטים אחרים, האינטרנט מנגיש את הטקסטים של הקוראן והחדית' לכל דורש. לפיכך הפונדמנטליזם האסלאמי החותר ליסודות הדת מוצא ביטוי בהטיה זו. במימד המרחב, האינטרנט נפוץ וחינמי ברחבי העולם המפותח ובמרכזים העירונים בעולם המתפתח ((Curran 2012. כך למעשה, הוא לא משמש כחרב פיפיות, אלא כפגיון המופנה ממרכזי השליטה של הארגון בעולם הערבי לכיוון העולם המפותח ומרכזים עירוניים אחרים בעולם המתפתח. כך הוא שמר על בסיס כוח יציב. קרי: שבטים סונים מאזור המדבר ממזרח סוריה ומערב עיראק שלא חשופים להשפעות האינטרנט וזיקתם הדתית לא מעורערת על ידו. זאת בניגוד לקהל בעולם המפותח והעירוני, שחשוף למסרי הארגון כל העת. פרט ללא זהות, יכולת כלכלית ומערכת ערכים חזקה יתפתה להצטרף לארגון. יעד זה מגובה בשאיפה של הג'יהאד האסלאמי להתפשט לכל העולם. מכאן אפשר לשער שהארגון לא רק רואה באינטרנט אמצעי יעיל שהמטרה מקדשת, אלא כזה שתואם את תפיסתו ויעדיו.
לאור החשיבות הגדולה שמייחס הארגון לאינטרנט זוהי גם נקודת תורפה מרכזית אצלו. פגיעה באינטרנט יכולה לשבש את גיוס התקציבים, המשאבים, כוח האדם והפצת המסר. כלומר, דרך האינטרנט ניתן לעקוב אחר תהליכי הגיוס, לאתר מדינות שקונות ממנו נפט ולפעול בהתאם. אם כך, מדוע לא פועלות ארה"ב ובנות בריתה בדרכים אלו? למעשה, דווקא סביר שהן אכן פועלות כך  במידה מסוימת. אולם מאפייני האינטרנט מקשים על פגיעה ממשית ללא מאמץ בינלאומי נרחב. זאת בגלל אנונימיות, מרכזי שליטה רבים, המהירות שבה תוכן נמחק מאתר או הפומביות שמקשה להצביע על מגויס נתון. שנית, מאפייני האינטרנט מצמצמים את עוצמת התגובה: ההוצאה לפועל של הפצת סרטון שיגיע למהדורות העולמיות, פחות מסוכנת ויקרה מתכנון מגה-פיגוע בארה"ב שיעלה מיד לכותרות. אירועי "האחד עשר בספטמבר" תוכננו במשך זמן רב, גבו קורבנות רבים ובגינם ארה"ב יצאה למלחמת חורמה נגד אל-קאעידה. מאידך, הסרטונים לא החישו הנחתת כוחות אמריקאים על אדמת סוריה או תגובה בינלאומית הולמת. שכן אין לארה"ב כיום "אינטרס מיידי" לצאת למלחמה כוללת בגלל הוצאה להורג של מספר שבויים. אך מי ערב לכך שאירועי "האחד עשר בספטמבר" לא יחזרו שנית?
אביב, 2016
בשנה שלאחר מכן, אירופה הוכתה בפיגועים גדולים בפאריס ובבריסל, ועודנה נמצאת תחת איומים לפיגועים נוספים. עם זאת, "המדינה האסלאמית" נמצאת כרגע בנסיגה לאחר תבוסות שנחלה מול הכורדים וצבא אסד בסוריה ובעיראק, שהסתייעו בהפצצות אוויריות של ארה"ב ורוסיה. אך אם נחזור לנושא המרכזי: האם אחרי כשנתיים הפגיון האינטרנטי הפך לחרב פיפיות? טוויטר ופייסבוק החלו לסגור דפים המזוהים עם ארגוני טרור, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי. לאור המאפיינים של האינטרנט שמנינו לעיל זו נראית יותר ויותר כמו משימה בלתי אפשרית. אולם, דווקא במישור התוכן מסתמנת התפתחות משמעותית: דף סאטירי על דאע"ש בפייסבוק השם את הארגון ללעג ולקלס. הבלוג "ערב סנסור" מסקר בזמן האחרון את הדף  בו מוצג "הביג-דאדי שואו" (על משקל שמו המאומץ של "החליף": אל-בגדאדי), אנימציה קומית על טיפשותם של אנשי הארגון, המשמשים לעתים קרובות כבובה של משטרים ערביים מושחתים. אחת הדמויות למשל היא דיפלומט ערבי בחליפה ועם מזוודה, הנושא דברים חסרי משמעות. בפוסט אחר פורסמה רשימה שכותרתה "כולכם באש" המונה את כל הכופרים שעל פי דאע"ש יש להרוג. רמז: כולם, כולל את עצמם. ביטוי למלחמתו חסרת ההיגיון נגד החברה האסלאמית עצמה. לא ברור עדיין מהם ממדי התופעה (הדף כשלעצמו זוכה להצלחה של כמאה שישים אלף עוקבים), אבל ההאשטג  דאע"ש בערבית כולל המון סרטונים ופוסטים השמים את הארגון ללעג בעצמם. לפיכך אולי מדובר בנקודת מפנה בשדה הקרב הרעיוני של האינטרנט, "הפגיון" של "המדינה האסלאמית".

"כולכם באש"

בכלל, עד כה ניתן להעריך בזהירות כי יותר מכול הזרמים הפונדמנטליסטים באסלאם המודרני, "המדינה האסלאמית" נופלת מכולם. הוהאבים בחצי האי ערב הקימו מדינה על ידי ברית פוליטית עם המשפחה הסעודית. תנועת "האחים המוסלמים" התפשטה בכל המזרח-התיכון והשפעתם ניכרת בתורכיה, בקטאר ובעזה, וכן באופוזיציות במצרים ובמדינות המפרץ. אל-קאעידה אומנם הוכה שוק על ירך, אך הצליח לשרוד ולהמשיך להתקיים על אף המגה-פיגועים שביצע בראשית המילניום. לעומתם, מטרות דאע"ש כה מגלומניות ודרכי פעולותיו כה חסרות תבונה פוליטית, עד שתוך שנתיים מהקמתו הוא עומד תחת סכנה קיומית וכישלון מחפיר. מה שבא לידי ביטוי קומי במערכון של "ביג-דאדי-שאו". דמות "החליף" נשאלת בראיון טלוויזיה לגבי מטרותיהם ומונה בתשובתה את כיבוש פורטוגל, גרמניה, שוויץ ופראג. בנוגע לשאלת פולו-אפ לגבי איראן וישראל (האויבות הכי מתקבלות על הדעת שלה) היא משיבה, "לא,לא. אנחנו מסתפקים במדינות הקודמות."
בנוסף, אי התבונה הפוליטית של פעילי "המדינה", הפעם בשילוב עם שימוש אווילי באינטרנט, קיבלו ביטוי במכתב ששלח אחד מהם באינטרנט למנהיגות הארגון, והתפרסם לראשונה במכון ממר"י. במכתב הוא התלונן על שיתוף הפעולה עם "הכופרים" של חמאס. האבסורד כאן הוא שחמאס הוא אולי המשענת האחרונה של שלוחת "מחוז סיני", לאחר ששבטי בדווים פנו נגדה בגלל הטלת האימה כלפיהם. ובעיקר משום שאין לה מה להציע עבורם מלבד כסף לפעיליה, שפיכת דמם לשווא ושלטון זר שאינו פחות דורסני מהמדינה המצרית. חמאס מצידו, הוזמן למצרים לסבב שיחות בסופם הבטיח להפסיק את שיתוף הפעולה עם "מחוז סיני" בתמורה לחסות מצרית. לאי תבונה פוליטית כמו זו, לעגו בהמשך המערכון של "ביג-דאדי-שואו" כשהמראיין שואל את דמות "החליף" מי הם לעזאזל בני בריתו, עונה החליף, "בעלי בריתנו הם רבים. יש את... וגם... וכמובן..." בתגובה לכך אומר המראיין, "צופים יקרים, זה מידע חדש שאתם יכולים להרוויח ממנו. אתם מדמיינים ש... הוא בעל ברית של החליפות?"  מן הסתם, ייתכן והמנחה רומז גם לתיאוריות קונספירציה סביב דאע"ש בדבר הקשר עם איראן, ארה"ב או ישראל.
 יש לשער בזהירות אפוא כי הפגיון הפך לחרב פיפיות, במיוחד משום שדאע"ש הם לא הפגיונות הכי חדים באבזם. אך עם כל הצחוק אין לזלזל במי שהקים מדינה דה-פקטו על חורבות הסכם סייקס-פיקו.

*להרחבה על "המדינה האסלאמית" ראו: יורם שוייצר ועומר עינב(עורכים), "המדינה האסלאמית:דגל שחור מתנוסס עליה"(הוצאת INSS ואוניברסיטת תל-אביב, דצמבר 2015), ספר אלקטרוני: http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/IslamicState_9.pdf .




*המחבר הנו סטודנט שנה ב' לתקשורת ולימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת בר-אילן.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה