דפים

יום שני, 9 במרץ 2015

״חוק ישראל היום״ כמשל למושלים


פרופ׳ שמואל (סאם) ליימן-ווילציג
לפני מספר חודשים, התקיים דיון הציבורי סוער סביב ״חוק ישראל היום״ שהוצע בכנסת. דיון זה התמקד בשני מישורים: הפוליטי (בעד או נגד ה״שופר״ של רה״מ) והעקרוני (חופש העיתונות; חופש העיסוק). אולם, ישנם מימדים אחרים לגמרי, אולי משקלם אף כבד יותר, המשליכים על מצב התקשורת הישראלית בכללותה: מימדים טכנולוגיים ומעשיים.
         התפתחויות טכנולוגיות-תקשורתיות במאה ה-21 מביאות לתוצאה ולמסקנה אחת מרכזית: אי אפשר עוד להתייחס ל״מדיה״ כאילו הם שונים אחד מהשני ושניתן להטיל ״רגולציה״ (אסדרה) דיפרנציאלית עליהם. בעגה האקדמית קוראים לזה ״התלכדות״ או ״התכנסות״ (convergence). כל אחד מכיר את התופעה: תוכניות טלוויזיה או סרטוני וידיאו, שצופים בהם במחשב הטאבלט; משחקי וידיאו שמשחקים בסמארטפון; שיחות טלפון דרך המחשב (Skype); והכי רלוונטי בסוגייה שלפנינו: חדשות בכל מדיום שניתן להעלות על הדעת.
         בעידן טכנולוגי כזה, אין כל הגיון להטיל ״סנקצייה״ או ״פיקוח״ או ״דרישות״ על פלטפורמה (״מדיום״) ספציפי. מה שכן נכון, אם בכלל, הנו רגולציה של תכנים שונים, כגון פורנוגרפיה, תוכן לא ראוי לילדים, הטעייה גסה בפרסומת וכו׳ -- בכל מדיום בו מוצגים בפני קהל רחב. ״חדשות״, כמובן, אינן נכללות בקטגוריה זו בד״כ, מאחר שמדובר בתוכן המהווה לב ליבה של הדמוקרטיה ותפקוד חברתי תקין.
         אך נניח לרגע, שמחליטים לחוקק משהו הקשור לחדשות, כמו ״חוק ישראל היום״ אשר קובע (בתנאים מסוימים), שאין להפיץ עיתון בחינם. נשאלת השאלה: מדוע, אם כן, ניתן לצפות בחדשות טלוויזיה בחינם? מדוע לא מטילים חובת תשלום על חדשות באינטרנט (כפי שיותר ויותר עיתונים מקוונים עושים בעולם, כולל ״הארץ״ וה-״ניו יורק טיימס״)? כלומר, ״ישראל היום״ המודפס חייב בתשלום על פי חוק זה - ו״ישראל היום״ באינטרנט אינו חייב? שוב, בעולם של ״נייטרליות טכנולוגית״, האם יש לכך היגיון כלשהו?? ובמיוחד כשהצעירים (ה״מיינסטרים״ של מחר) נוטשים בהמוניהם את הנייר ועוברים בלעדית למסך?
         יתרה מכך, בואו ״נפליג״ קצת לתוך העולם הטכנולוגי העתידי. כבר היום מפתחים במעבדות (וישנם כבר פירות מעשיים) ״מסכי מחשב״ מפלסטיק -- דקיקים וגמישים כמו נייר! אם ״ישראל היום״ יחליט להוציא את העיתון שלו ב״מדיום״ כזה, האם הוא יהיה בקטגוריית החוק או לא? בעידן של התפתחויות טכנולוגיות מואצות להפליא (גוגל גלאס, שעונים חכמים וכו׳), חוק כזה יספק הרבה עבודה לבתי המשפט, אשר יידרשו לשאלות ״טכניות״ בלתי-אפשריות, כגון: מה נחשב ״נייר״?
         ומכאן למישור המעשי. סיפור אחד ימחיש את האבסורד בעניין. בתחילת המאה ה-18, משרד האוצר בבריטניה חיפש נואשות מקורות חדשים למימון מלחמותיה של הממלכה (במיוחד נגד נפוליאון). פקיד אחד בא עם רעיון מבריק (לכאורה): לממס את העיתונים  על פי מספר העמודים של הגיליון היומי. בתקופה ההיא, גודל העמוד של העיתון היה משהו דומה ל״ישראל היום״ -- מה שנקרא היום גודל "tabloid". החוק התקבל. מה עשו העיתונים? הפכו את גודל העמוד ל-broadsheet (משהו דומה לעיתון ״הארץ״ של היום או ״ידיעות אחרונות״ ביום שישי) -- ובכך הקטינו את מספר העמודים תוך שמירה על כמות התוכן, וכמובן בכך גם הורידו משמעותית את המס המשולם!
         אינני נביא ולכן איני מוכן לחזות שבדיוק כך יעשה ״ישראל היום״, אם וכאשר החוק יתקבל אי פעם. ברם, אני כן מוכן להמר שמר אדלסון ועורכיו כבר ימצאו דרכים ״יצירתיות״ (טכניות ו/או טכנולוגיות) להתחמק מנטל החוק תוך הפעלת שיטות מחכימות אלו ואחרות. וכנ״ל כל מאמץ אחר בעתיד להפלות בין מדיום אחד למדיה אחרים.
         מה לעשות, המאה ה-21 אינה המאה ה-18 בשום צורה -- לא טכנולוגית, לא פוליטית ולא תקשורתית. מי שינסה לקבל חוקים או להטיל אסדרה על כלי תקשורת ספציפי עלול להעמיד את עצמו ללעג -  מעין מחוקק ״ניאנדֶרתַאלי״, שטרם יצא ממערת עולם התקשורת הישן.
המחבר מכהן כראש ביה״ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
קוראים יקרים, מה דעכתם על הנאמר?

2 תגובות:

  1. 1. עקרונית, אין להגביל את חופש הביטוי לכן גם אם החוק היה עובר, יש להניח שהיה נפסל ע"י בג"צ.
    2. גם אם היה מתקבל החוק המיותר הזה- גם אז יש דרכים רבות לעקיפתו, לדוגמא:
    א. החוק מתייחס לעיתון שמופיע 6 ימים בשבוע. מה יהיה אם יופץ עיתון "ישראל היום" 5 ימים בשבוע (בימים א,ב,ד,ה,ו) וביום ג' יופץ עיתון בשם "היום השלישי"?
    ב. החוק מדבר על עיתון שכולל לפחות 30 עמודים לכן יש אפשרות להרחיב גודל העמודים, כפי שציין הכותב בהתבססו על הדוגמא הבריטית, שאז אפשר להדפיס 28 עמודים בגודל כפול ועדיין החוק לא היה תופס לגבי אותו עיתון.
    ג. קיימת גם אפשרות שהמו"ל ימכור למפיץ את העיתון במחיר סמלי וזעום, המפיץ יפיץ את העיתון בחינם, כל 6 חודשים יתחלף המפיץ ובכך שוב ייעקף החוק.

    לסיכום, אם המחוקק אינו רוצה לעודד גורמים לחפש דרכים יצירתיות לעבור על החוק, מוטב לו שלא יחוקק חוקים שכאלה.

    השבמחק
  2. אכן, חופש העיתונות חשוב ועולה על כל שיקול פוליטי כזה או אחר. יש להניח שהמחוקקים שראו לנגד עיניהם את שלל האפשרויות, לא ששו לחוקק חוק שמזמין ומזמן עקיפתו.

    השבמחק