מקיר אל קיר: גיבוש שפת האימוג'י

                                                         מאת אסף מרציאנו

מהפכת המידע הראשונה החלה לפני יותר מ- 40,000 שנים. חוקרים טוענים כי אותם ציורי הקיר, המעטרים מערות רבות ברחבי העולם, הם עדות לאותה טרנספורמציה רדיקלית שחווה המין האנושי – נחשפה בפנינו אפשרות העברת  המסרים לנמען ללא נוכחותו הפיזית.

הציורים אפשרו לאותם קדמונים לומר לחבריהם ובדיעבד גם לדורות הבאים את מה שהמילים לא איפשרו להביע. בהעדר אוצר מילים מפותח, סימנים ויזואליים עשויים להוות תחליף מצוין. הסימנים מהווים מעין מערכת סמלים משותפת ומוחשית, שמאפשרת להמשיך בדיוק היכן שנגמרות המילים.

15,000 שנה קדימה בציר הזמן. ישראל. השנה היא 1930. פרויקט החייאת השפה העברית עובד במלוא הקיטור,      
 ושאריות הנפטלין שדבקו בשפה לאורך אלפיים שנות גלות התפוגגו. כעת מתגלה עושר מילולי אדיר. המציאות ב-FULL HD  מילולי.

בשנות ה-80, ישראל פותחת את שעריה הכלכליים והתרבותיים בפני המערב. "האמריקניזציה", בגרסתה הישראלית, החלה לדחוק את הספרים והמילה הכתובה, וזאת באמצעות קידוש המוצר והטלוויזיה. אם פעם העברית הספרותית משכה אחריה את זו המדוברת, באותה תקופה התהפכו היוצרות.

2013, קווי המתאר המלבניים-סמארטפוניים ממלאים כמעט כל כיס בישראל. התקשורת סימולטנית, רב ערוצית וחוצה פלטפורמות. לענות לכולם וכמה שיותר מהר. מיליוני מסרים בעשרות פלטפורמות נורים לכל עבר. קורי העכביש האינטרנטיים מאחורינו, מלפנינו, מתחתנו, מעלינו ומצדדינו-הוא העומד.

כיום, את קודם כל רוצה להיות מהירה ויעילה- אין לך סבלנות! את תחיי בשלום עם שגיאת כתיב, את תצמצמי את ה"אף אחד" ל-"אפחד",  ואת תהיי עם אצבע קלה על ה-ח' כשמשהו יעלה חיוך על שפתייך.

מבלי שנשים לב, מתגבשת לה שפה חדשה. שעטנז של דימויים חוצי תרבויות עם טאצ' מקומי. סימניה הם האימוג'י -  אלפי מערכות סמלים עוצבו  כדי שיוכלו לתאר כל תחושה שאי פעם חלפה בקרב בן אנוש. האימוג'י בדיוק כמו ציורי הקיר תפקידו תיווך מסרים, בדיוק היכן שנגמרות לך המילים.

מודה, האימוג'ית היא לא שפתי, של כמה מחברי היא כן. למרות שלתחושתי הם מבינים אותה פחות ממה שהם חושבים. ואני לא מדבר על מטוסים, סנטה קלאוסים, סוסים וכאלה שאומרים בדיוק מה שהם מדמים. אני מדבר על פרצופים. מאות ואלפי דקויות שאני מתקשה להבין. אבל אני מניח שאם הם קיימים הם כנראה אומרים משהו למישהו. מישהו שהוא לא אני.

רווחת כיום ביקורת כלפי הדור הצעיר שאיננו יודע את העברית כפי שידעו אותה בעבר. מאשימים אותם בטון נוזף כי אוצר המילים שלהם הצטמצם.

בצהלי"ת מדוברת אומרים "מכיר בעובדות וכופר באשמה". אין ספק שמלאי המילים הידלדל, יחד עם זאת הם פשוט מצאו אמצעים חדשים לומר את הדברים. אמצעים שאינם דורשים מילים. נכון עוד לא הוכיחו שתמונה שווה אלף מילים, אבל אפילו והגזימו והיא שווה רק 127 מילים, זה עדיין 127 יותר מילים שפעם היו עושים בהם שימוש וכיום כבר אין בהם (כפי הנראה) צורך.

האנושות בחוש נסתר מזהה נוחות מקילומטרים, וככל שניתן לה היא מקצרת ומייעלת אולם בו בעת משמרת פונקציונאליות. האימוג'י הוא תוצר מודרני של עושר השפה כפי שהתפתח לאורך אלפי שנים, השאיפה האנושית לנוחות מקסימלית והידלדלות אוצר המילים.

בלחיצת כפתור חולפים על פנינו מאות סמלונים צבעוניים- מפריחים חיוכים בכל הזוויות, מוחאים כפיים במגוון דרגות התלהבות ומה לא. ממתינים בסבלנות לעזור לנו לקרב את המילים והחוויה עד כמה שניתן.

ודאי יהיו כאלו שיסרבו לכך מכל וכל. הם יאמרו מה לאוסף אייקונים סינתטי ולמילים גדושות מטען תרבותי-היסטורי. דבר ראשון אתם צודקים. דבר שני אתם טועים. אתם צודקים מכל הסיבות הברורות, ואתם טועים כי השפה בניגוד אליכם דינאמית ומשתנה. ואין שום הבדל בין לענות "הלו" כאשר הנייד מצלצל, לבין סמלון שמביע שמחת חיים.

אבל יותר מזה אתם זקנים, וכשאני אומר אתם אני אומר אני. אתם ואני לא דוברים את השפה. ותשאלו את הילד הראשון שתתקלו בו והוא יסביר לכם בדיוק. בדיוק עד הנקודה שבה כבר לא תבינו יותר, כי שפה זה קונטקסט ואנחנו אולי כבר לא חלק מהקונטקסט.

נוסף על כך, ישנה גם מהמוּרה סוציולוגית מוכרת וידועה. בני-תקופה תמיד סרבו להשלים עם שינויים. עדות ראשונה לכך נמצאה על לוח אבן בבלי, בן שלושת אלפים שנה, שעליו חקוק כי בני הדור הצעיר מושחתים, מקולקלים ומקלקלים. שלושת אלפים שנה!!! בהחלט קלישאה הראויה לפרס מפעל חיים ע"ש רובין ס' שארמה.

נראה שההיסטוריה בלופ אירוני במיוחד לאחר שאפשרה לציורי הקיר לעשות קאמבק מפואר. מארק צוקרברג הבין מבלי דעת משהו לגבי ציורים, קירות, שפה ולאן כל זה הולך. אז כמו היום מדובר בהולדתה של מהפכה ששורשיה ברִיק מילולי. הציורים אפשרו לקדמונינו, כמו גם לנו, לומר לבני תקופתנו ולדורות הבאים את מה שמילים פשוט צרות מלהכיל. וכך, בהעדר אוצר מילים מותאם, אותם סימלונים עשויים להוות תחליף מצוין, מעין מערכת סמלים משותפת, שהשימוש בה מתחיל בדיוק היכן שנגמרות המילים.

אז כמו היום קיר הוא קיר, אז הוא היה עשוי מגיר, היום מפיקסלים.


                     הכותב הנו סטודנט לתואר שני בתקשורת