בימים אלה של מאבק העובדים הסוציאלים על תנאי העסקתם, מצאנו לנכון לפרסם יומן חלקי של עובדת סוציאלית אחת
אתמול מישהו אמר לי שהוא יהרוג אותי!
אני כותבת את המילים ומתחלחלת.
כשהן נכתבות, פתאום עוצמתן גוברת.
אתמול היה יום שגרתי בעבודתי כעובדת סוציאלית. האם יכול להיות שמילים קשות כאלו יהיו חלק משגרת עבודתו של מישהו?
אתמול היה יום שגרתי בעבודתי כעובדת סוציאלית. האם יכול להיות שמילים קשות כאלו יהיו חלק משגרת עבודתו של מישהו?
דאגה לתינוק צעיר הביאה
אותי למפגש זה עם בני הזוג, הורי התינוק, וכל שביקשתי הייתה הזדמנות להכיר, במידת
הניתן לסייע. הצעתי שהזוג הצעיר ורווי הקשיים יתחייב להסתייע בסבים והסבתות.
קצרה היריעה מלהכיל את
הדיווחים המדאיגים שהביאו אותי למפגש זה. במהלך המפגש, השיחה בינינו יצאה מכלל שליטה, התדרדרה, ואני נתונה לאיום המשתק.
מיד הראש והלב מתגייסים
להבנה ,למצוקתו של אותו אב צעיר, שחש מאוים, וחסר אונים במפגש עמי. במקביל מחלחלת
ההבנה שבעברו של האיש מעשי תקיפה, מאסרים, סמים ובעיות נפשיות מורכבות. האם באמת
יהיה מסוגל להרוג אותי? האם יהיה מי שיגן עליי? ושוב אני מנסה להבין, לקבל את
הכעס, להישאר. הכל לטובת הגיוס לשיתוף פעולה, גם במחיר של איומים וחשש לביטחון
האישי שלי.
אתמול מישהו אמר לי
שיהרוג אותי, והיום אני קמה לעוד יום של עבודה.
לא לשם השכר (העלוב) או
היוקרה בחרתי במקצוע. לא לשם הכרה והערכה ציבורית או לשם העומסים האדירים צברתי
כמעט שני עשורים של ניסיון מקצועי. לא לשם תחושת התסכול האינסופית על קוצר הזמן
והמחסור במשאבים למדתי והתמקצעתי שנים רבות.
בעבור ילדים, הורים
ואנשים שאני מאמינה שאני יכולה לסייע להם, אני קמה מדי בוקר בתשוקה לעשייה מקצועית.
עבור אותו תינוק אני מגיעה לעבודתי גם אחרי שמישהו אמר לי שיהרוג אותי.
אני אוהבת את עבודתי,
רואה בה שליחות אמתית ויודעת שאותו תינוק זקוק לי . הוא צריך שאוודא שהוא מוגן,
מטופל ושאף אחד לא יזנח את הטיפול בו, שאף אחד לא יהרוג אותו.
האם מוגזם לבקש הגנה
ותנאים הולמים?
מיומנה של עובדת סוציאלית
* השם והכתובת שמורים במערכת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה