דפים

יום שני, 6 בפברואר 2017

סטודנטים כותבים: טכנולוגיות מידע ואשליית הפרטיות. מאת: דניאל אליאס

טכנולוגיות מידע ואשליית הפרטיות
מאת: דניאל אליאס*



עד כמה מוגנת הפרטיות שלנו בעת גלישתנו ברשת? על פי ההיגיון הישר, אנו נוטים להאמין כי יש בכוחנו להחליט אילו פרטים אודות גלישתנו ברשת יהיו חשופים ולמי, אולם בפועל כל צעד שלנו ברשת מתועד ללא ידיעתנו. לאור התפתחות טכנולוגיות מידע, בהן משתמשים אתרים על מנת לאסוף מידע אודות גלישתנו, נפגעת הזכות שלנו לפרטיות בעת גלישתנו ברשת, מבלי שאנו מודעים לכך. במאמר זה אבסס את טענתי על דבריהם של סולווה (2008Solove, ) וגונן (2014, ע' 12) ואחזק את דבריי באמצעות ניתוח שני מקרים של עבירות פרטיות ברשת.
לפי דבריה של גונן (שם), משתמשים רבים באינטרנט מניחים כי הפעילות שלהם ברשת פרטית ואינה חשופה לאחרים, אף שבפועל זה לא כך. לאתרים ברשת ישנם כלים רבים המאפשרים להם לנהל מעקב מדויק אחרי המשתמש, פעולותיו וכל מידע אישי שהוא מעלה. היא מוסיפה כי שמירה על פרטיות הגולש ועל המידע האישי שלו היא פריבילגיה אשר פעמים רבות אינה קיימת ולעיתים תלויה במשתמש ובמודעותו לפגיעה בפרטיותו. לטענתה: "האינטרנט, מטבעו, אינו מספק למשתמש בו פרטיות".  סולווה (2008Solove, ) מסביר כי באמצעות ההתפשטות הנרחבת של התפתחות טכנולוגיות מידע במהלך השנים, נושא הפרטיות הפך למרכזי וחשוב ברחבי העולם משהיה בעבר. הוא מתייחס לארבעה סוגי בעיות או עבירות פרטיות הנובעות משימוש הרשת בטכנולוגיות מידע חדישות: 1) איסוף מידע על הפרט כמו מעקב וחקירה לגביו; 2) עיבוד מידע כגון הצלבת נתונים וזיהוי הגולש באמצעותם; 3) חדירה למידע הפרטי של האדם אשר באה לידי ביטוי באמצעות התערבות בהחלטות האישיות שלו כנגד רצונו; 4) הפצת מידע המתבטאת בגילוי וחשיפה של הפרט. מתוך ארבעת סוגי עבירות הפרטיות הנ"ל, אתמקד להלן בשלושת העבירות הראשונות בעת ניתוח המקרים.
המקרה הראשון בו ניתן לראות עבירות פרטיות הנובעות כתוצאה משימוש הרשת בטכנולוגיות מידע חדישות, מפורט בכתבתו של בר-זיק (2015). בר-זיק מסביר כי הרשת החברתית "פייסבוק" מקבלת מידע אודות גלישתנו גם באתרים אשר לא נמצאים תחת שליטתה. באמצעות טכנולוגיות מידע, פייסבוק משדכת בין נתוני הגלישה שלנו באתר מסוים לבין הפרופיל האישי שלנו בפייסבוק, והיא עושה זאת בצורה חוקית ע"י הסכם בינה לבין האתר אשר לא נמצא תחת שליטתה. באמצעות ההסכם, מגיע מידע רב אודות נתוני גלישתו של הפרט באתרים שלא שייכים לפייסבוק: על אילו קישורים לחץ, במה הכי התעניין, איזה מילים סימן וכו'. לטענת בר-זיק, המטרה המרכזית של פייסבוק היא לדעת עלינו יותר פרטים על מנת להתאים עבורנו תכנים שיכולים לעניין אותנו יותר ופרסומות רלוונטיות יותר. היחידים שלא נדרשים מהם אישורים, ושבאופן מפתיע גם לרוב לא מודעים לכך, הם אנחנו. בכתבתו ניתן לראות דוגמה לשלוש עבירות פרטיות על פי החלוקה של סולווה (2008Solove, ): איסוף מידע ומעקב אחר נתוני הגלישה של הפרט ללא ידיעתו באתרים שלא תחת שליטתה של פייסבוק, הצלבת מידע אשר באה לידי ביטוי בשידוך נתוני הגלישה של הפרט באתרים אחרים לבין הפרופיל האישי שלו בפייסבוק והתערבות בהחלטותיו האישיות כתוצאה מבחירת התכנים והפרסומות אליהם יהיה חשוף.
על המקרה השני מסביר פאריסר (Pariser, 2011) בהרצאתו העוסקת בבועת הפילטר. פאריסר טבע את המונח "בועת הפילטר" כדי לתאר את התופעה שבה אתרי אינטרנט עושים שימוש באלגוריתמים על מנת לנחש את אופי המידע שהגולש רוצה למצוא ולהיחשף אליו. הוא מסביר כי כאשר גולש מחפש מידע באינטרנט, מנוע החיפוש בו משתמש מפעיל אלגוריתמים אשר מסננים את המידע שיוצג לגולש בהתאם להיסטוריית החיפוש והגלישה שלו באינטרנט. כלומר, לאחר צפייה בהיסטוריית הגלישה של הפרט וחקירתה, מנוע החיפוש יציג לגולש רק את המידע אשר כנראה רלוונטי יותר עבורו בהתבסס על העדפות הגולש בעבר, לרוב ללא ידיעתו. במקרה שמציג פארסר ניתן לראות דוגמה לשתי עבירות פרטיות על פי חלוקה של סולווה (2008Solove, ): איסוף מידע ומעקב אחר הפרט הבאה לידי ביטוי במעקב וחקירת היסטוריית החיפוש שלו ברשת והתערבות בהחלטותיו האישיות כתוצאה מבחירת התוכן והמידע אליו יהיה חשוף. בשני המקרים באים לידי ביטוי דבריה של גונן: "משתמשים רבים באינטרנט מניחים כי הפעילות שלהם ברשת פרטית אף שבפועל זה לא" כך (2014, ע' 12).
פרטיות היא תביעה מצד אינדיבידואלים, קבוצות או מוסדות לקבוע מתי, איך ובאיזו מידה מידע עליהם ייחשף לאחרים. האדם זקוק לפרטיות לצורך הסתגלות רגשית לאינטראקציות בינאישיות יומיומיות (Westin, בתוך גונן, 2014, ע' 10). ואף על פי שפרטיות חיונית להתפתחות האדם ומהווה חלק מזכויות האדם הטבעיות, לאור התפתחות טכנולוגיות מידע המשמשות אתרים ברשת, היא נפגעת ללא מודעות מוחלטת מצד הפרט.
בעידן שלנו, הנקרא ע"י הוגים רבים "עידן המידע", הפכו המידע ומוצריו לאחד המשאבים המרכזיים המניעים את הכלכלה (אלקין-קורן, 2005, ע' 7). לכן, לא פלא שאתרים מעוניינים לדעת עלינו ואודות גלישתנו כמה שיותר. אתרים רבים ברשת מספקים עבור הגולשים מידע וכלים רבים, ובתמורה הם דורשים לחדור לפרטיות שלנו על מנת ללמוד עלינו כמה שיותר. הבעיה היא שלא נותנים לנו, הגולשים, להחליט האם השירותים שמספקים לנו האתרים שווים את הפגיעה בפרטיות שלנו. אולי, אם היו מבקשים האתרים רשות מהפרט ללמוד עליו ועל אופי גלישתו בתמורה לשירותים שמספקים עבורו, הוא היה מסכים.מתעוררת השאלה: האומנם בכלל מפריע לדור המשתמשים של ימינו שחודרים לפרטיותו?
 * המחברת הנה סטודנטית שנה ב' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן

ביבליוגרפיה

אלקין-קורן, נ. (2005). קניין רוחני בעידן המידע. קריית אונו: משרד הביטחון.
בר-זיק, ר. (2015). אז למה העפתי את הלייקים של פייסבוק מהאתר שלי?. הארץ online. נדלה  מ  http://www.haaretz.co.il/captain/net/.premium-1.2790963 (ההקשר האקטואלי).
גונן, ס. (2014). קשרים בין התנהגויות פרטיות לבין הון חברתי ברשת "פייסבוק". חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
Pariser, E. (2011). Beware online "filter bubble". Ted [video file]. Retrieved from https://www.ted.com/talks/eli_pariser_beware_online_filter_bubbles?language=en#t-12640
Solove, D. (2008). Understanding Privacy. Cambridge: Harvard University Press.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה