דפים

יום שני, 26 בדצמבר 2016

סטודנטים כותבים: העולם אינו שותק ואף מנהיג אינו שומע . שחר קליימן

העולם אינו שותק ואף מנהיג אינו שומע  
מאת: שחר קליימן *









בשנה החולפת העולם עצר נשימתו נוכח תמונתו של אילאן כורדי, הפעוט שגופתו נספתה לחופי יוון כאשר משפחתו ניסתה להימלט ממלחמת האזרחים בסוריה. פעם נוספת התעוררה סערה כשתמונתו של עומראן דאקניש, ילד סורי פצוע היושב הלום ומפויח על דרגש האמבולנס, הופיעה בשערי העיתונים ובאתרי החדשות. יתר על כן, בכול שבוע פורסמו אינספור דיווחים ותמונות המסקרים את פשעי המלחמה.
למרות זאת, עולה כי התיעוד לא עורר שינוי מהותי במדיניות של הקואליציות השונות במלחמה. אין הסיקור רלוונטי לרוסיה של פוטין או לאיראן הפונדמנטליסטית ולשלוחותיה, המסייעות למשטר אסד לרמוס את אזרחיו. כל שכן לסעודיה ולקטר המלוכניות, התומכות כספית במורדים האסלאמיסטיים. אך אפילו המערב על שלל עיתונאיו החופשיים בולט ברפיונו. מעבר להצהרות על החול, תמיכה מסויגת בארגוני אופוזיציה וסיוע אווירי לכורדים הנלחמים בדאע"ש, מנהיגי העולם החופשי לא עשו מספיק כדי למנוע את מותם של כחצי מיליון איש ואישה.
מנגד, קשה לא לראות את התוצאות החיוביות להן תרם הסיקור התקשורתי. המוני פליטים נקלטים בקלות רבה יותר בירדן, בלבנון, בתורכיה ובגרמניה. פעילי זכויות אדם, רופאים, מתנדבים ותורמים מהיישוב מתגייסים כדי לסייע לפליטי ופצועי המלחמה. עצרות הזדהות התקיימו לאחרונה ברחבי העולם, משרשרת אנושית בתל-אביב בין שגרירויות רוסיה וארה"ב  ועד הפגנה מול הבית הלבן. כיצד אפוא ניתן להסביר את הפער בין תרומה זו לבין חוסר יכולתה של התקשורת לעורר שינוי אקטיבי במדיניות המערב?
סבורני שמבחינה תקשורתית ניתן למנות שלוש נקודות עיקריות: ראשית כל, עידן ביזור המדיה הוביל לכך שמצד אחד קל יותר לדווח לנו מסוריה בזמן אמת דרך כל מכשיר חכם, אבל מצד שני, על כל סיקור של הזוועות בסוריה יש אלף תכנים אחרים. לפיכך נגישות אמצעי התקשורת אומנם מקלה עלינו לדעת על המתרחש בסוריה, אך באותה נשימה בונה את הפלטפורמה להסטת תשומת ליבנו.  
שנית, כאשר ענקית הרשת "פייסבוק" משתלטת על עולם התוכן האינטרנטי, אנשים רבים פשוט נכלאים במערה של אפלטון. בחסות האלגוריתם המפורסם הם צורכים את החדשות שנעימות לעמדותיהם. בטח לא את אלו אשר יזעזעו את העולם המוכר להם. על כן משתמשים רבים שצורכים חדשות דרך "פייסבוק", כמעט ואינם נחשפים לזוועות המתרחשות בסוריה. ספק אם מישהו מהם או מאיתנו, ראה בפיד את תמונות הילדים המתים מרעב במחנה הפליטים ירמוכ.
שלישית, בלתי אפשרי להתמודד עם אינסוף המידע והתוכן ללא שומר סף שידלה את העיקר  מן הטפל. בעבר, אמצעי התקשורת המסורתיים פעלו לרוב תחת כללי אתיקה, אמות מידה מקצועיות ותחושת שליחות; לא מעט כנגזרת של כוח החשיפה שלהם. אולם בג'ונגל התקשורתי כיום,  כמעט כל גוף תקשורת ואושיית רשת נאבקים על הקהל ועל עצם קיומם. לכן עבודת העריכה נתונה יותר לשיקולי רייטינג ולקליעה למכנה המשותף הנמוך ביותר.  
כתוצאה מזירה תקשורתית זו, היכולת של אמצעי התקשורת להשפיע על ההנהגה במערב נותרה מוגבלת למרות ההתפתחות הטכנולוגית. אף נשיא, קנצלר או ראש ממשלה לא נע בכיסאו באי נוחות כאשר הוא שומע דיווחים על המתרחש בסוריה. הוא יודע כי עתידו הפוליטי איננו תלוי בכך. מכאן שהוא יסתפק בהצהרות חלולות ובמילים גבוהות הנישאות ברוח.  

* המחבר הנו סטודנט שנה ג' לתקשורת ומזרח תיכון, אונ' בר אילן



   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה