דפים

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

סטודנטים כותבים: טראמפ וספירלת השתיקה. הבחירות בארה"ב. פוסט מס' 1

טראמפ וספירלת השתיקה
מאת: דניאל אליאס*





ימים עברו מאז שנוכחנו לגלות שדונאלד טראמפ הוא הנשיא הנבחר של ארצות הברית. לפני יותר משבוע, נכתב בתקשורת כי הסקרים מצביעים על כך שלהילרי קלינטון יש סיכוי גבוה יותר להיבחר, ואפילו באופן משמעותי. שבועיים לפני הבחירות,חזו סקרים בארה"ב כי בבחירות תנצח הילרי, כאשר סקר אחד קבע כי הפער בין המועמדים יעמוד על 14%, בעוד שסקר אחר ניבא כי הפער בין השניים יעמוד על 3 אחוזים בלבד. לפי סקר של רויטרס, שנערך שעות לפני הבחירות, המועמדת הדמוקרטית, קלינטון, הייתה אמורה לזכות ב- 303 אלקטורים.

סלבריטאים רבים הביעו תמיכה בקלינטון: ביונסה, קייטי פרי, ג'ורג' קלוני, מדונה ועוד רבים. ובכלל, לפי התקשורת בעולם ובישראל, נדמה היה שהניצחון מובטח להילרי. לא משנה עד כמה הסקרים היו צמודים ולא משנה העובדה שבשלב מסוים עקף טראמפ את קלינטון, בתום יום הבחירות רבים הופתעו מאד מבחירת האמריקאים. נשאלת השאלה, האם ההפתעה נובעת מכך שמעולם לא חשבנו שמי שהיה מבעלי הארגון שערך את תחרויות מיס תבל, התפרסם בין היתר בתכנית ריאלטי והואשם בתקיפה מינית של ארבע נשים, לכאורה כמובן, יבחר להיות נשיא ארצות הברית, או כי זה מה שגרמו לנו לחשוב?

אליזבת נואלה נוימן הייתה חוקרת גרמניה אשר ניסתה להבין כיצד יכול להיות שכל כך הרבה גרמנים הלכו אחרי היטלר, אף שמרביתם לא היו נאצים, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא הסיקה כי האדם מטבעו רוצה וצריך להיות חלק מקבוצה, לכן הוא בודק מה הנורמות והעמדות מסביבו, טרם מגבש עמדה משל עצמו. אם יצטרך האדם לבחור בין השייכות לנורמות החברתיות לבין השיפוט העצמאי שלו, יעדיף, לרוב, להשתייך לחברה בה נמצא. מה שרבים מאיתנו אולי  לא מעלים על הדעת הוא שייתכן כי מה שמוצג בתקשורת כדעת הרוב, לעיתים לא מהווה את דעת הרוב בפועל. מפני שלאדם חשוב להיות חלק מהקבוצה, לעיתים רחוקות הוא ישנה את דעתו ועמדתו, ויבחר בעמדה שנהוגה בחברה. מה שיקרה לעיתים קרובות יותר, לפי נוימן, הוא שמפני שהאדם אינו מעוניין לשנות את עמדתו, הוא יבחר לשמור על שקט ולא יחשוף את עמדתו האמתית. הוא יבחר להיות חלק ממה שהיא מכנה "ספירלת השתיקה" על מנת לא להרגיש מחוץ לקבוצה. בדרך זו, עמדה שנראתה לנו בתקשורת כעמדה שמייצגת את המיעוט, יכולה להיות בעצם העמדה בה הרוב מחזיק.

ייתכן כי כשנשאלו על-ידי הסוקרים לפני הבחירות למי מהמועמדים יתנו את קולם, אזרחים רבים לא הסגירו את כוונתם להצביע לטראמפ כי התביישו, על רקע כל הפרסומים הקשורים באישיותו, להודות בכך. אנשים העדיפו לשמור על הסטטוס החברתי שלהם. האם אפשר להאשים אותם? כאשר התקשורת מדגישה ומפרטת את שורת האמנים והשחקנים שמחזקים את דבריה של קלינטון, בוחרת לפרסם כתבות אשר תומכות בקלינטון ומשמיצות את טראמפ ואת מה שמייצג, וכאשר בכל מדיום דיגיטלי ברור לכולם מה הולכת להיות דעת הרוב, לא פלא שאנשים לא הרגישו בנוח לחשוף מה בחירתם האמתית.

באופן אישי, הפער בין מה שהציגה התקשורת לבין מה שהתרחש במציאות בזמן אמת בארצות הברית, מחזיר אותי לבחירות האחרונות שנערכו בישראל. גם אם דעותיהם של רבים היו מזוהות עם הימין, לא תמיד הרגישו אנשים בנוח להודות כי בחרו בבנימין נתניהו. בעלי טור בעיתונים התגייסו למאבק שכותרתו הייתה "רק לא ביבי" ורבים הביעו שמחה והקלה כאשר הסקרים ניבאו שהפעם יבחר ראש ממשלה אחר אשר ייצג את הבחירה האמתית של הרוב. ופתאום, הלם, הפתעה – נתניהו נבחר. למחרת, אנשים שאלו את עצמם איך ייתכן שבנימין נתניהו נבחר פעם נוספת להיות ראש הממשלה של מדינת ישראל כאשר היה ברור שזה לא הולך להיות המצב? הפער בין מה שהציגה התקשורת לבין המציאות היה, שוב, משמעותי.

אינני שוכחת לרגע כי אנשי התקשורת בארץ ובעולם הם אנשים עם דעות משלהם.  לכן, אינני מצפה שהתקשורת תהיה אובייקטיבית באופן טוטלי (אף שהרבה יסכימו כי זה המצב האידיאלי). עם זאת, לא ייתכן שאנשי התקשורת יהיו כה מנותקים מהמציאות, מבחירת העם, מרצונו של העם, מדעת הרוב. אנשים שתמכו בנתניהו הרגישו לא נוח לשתף את בחירתם. ולמה שירגישו בנוח? בתקשורת ניתן היה להבין כי מדובר בדעת מיעוט. והרי אנשים מעוניינים להשתייך לרוב, להיות חלק מהנורמה החברתית, חלק מהטרנד החדש שביקש להחליף את ראש הממשלה. הסקרים לא חשפו את המצב האמתי.

תפקידי התקשורת רבים מספור. חלק יסכימו עם כך שהתקשורת (המסחרית בעיקר) היא קודם כל עסק כלכלי לכל דבר ועניין ושאיננה פועלת למען אינטרס ציבורי כמו "זכות הציבור לדעת" ו"חופש הביטוי" אלא מטרתה היא למקסם את רווחיה בראש ובראשונה. אחרים יגידו כי תפקידה של התקשורת הוא לשרת את החברה ולהוות מוסד חברתי שתפקידו לשמר את החברה כפי שהיא, להעביר מידע נחוץ ורלוונטי לנמענים, להוות פורקן ובריחה מהמציאות הקשה באמצעות פנאי ובידור ועוד.
באופן אישי, אני מצפה מהתקשורת, ואני מניחה שגם רבים כמוני, שתהיה מותאמת למציאות. התקשורת לעולם לא תוכל לתאר את המציאות באופן אובייקטיבי לחלוטין ובצורה של העברת המידע באופן חד וחלק, אך נראה לעתים כי היא כלל לא מנסה.

*המחברת הנה סטודנטית שנה ב' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה