מה
אתם באמת רוצים? – הדרך לקבלת התואר הראשון
מאת:
אסף ניסן*
מה
אתם באמת רוצים? מה כ"כ מעניין בתקשורת? למה לקחת תואר שתסיימו בו בלי עבודה?
אתם זוכרים את השאלות האלה ששאלו אתכם בתחילת התואר? ובכן, אותי שאלו על כך כל הזמן
ובמיוחד לקראת סוף התואר. הרי סטודנט חייב ניסיון מעשי, איך אתה יוצא מבר אילן ללא
ניסיון? ללא הכשרה? תקראו את הטור הבא ובסוף תקבלו תשובה.
את
הסיפור שלי התחלתי לפני 3 שנים כשכף רגלי נחתה לראשונה בבר אילן, בשיעור הראשון שלי
בשעה 10 כסטודנט לתקשורת וערבית. הייתי צעיר, בשוק, לא מבין מה הולך מסביבי ולא
בטוח אם אני מוכן לתואר שידרוש ממני ימים ארוכים ושעות קשות - אך מהר מאוד גיליתי
שאני בסביבה טובה, אנשים טובים וחברים שאיתם זכיתי להמשיך ל-3 שנים. בסמסטר ב'
גיליתי את הקסם שנתן לי את הרצון להתחיל להשקיע: הרדיו. במשך סמסטר שלם עבדתי על תכנית ששמה היה תרבות יום ג'.
התוכנית שודרה תמיד ביום ג' ועסקה במוזיקה וביוצרים צעירים, אבל בעיקר נתנה לי קצת
תובנה על מה אני רוצה לעשות הלאה. בקיץ בין שנה א' ל- ב' פנו אליי מביה"ס לתקשורת
ומהמרכז לתקשורת בינ"ל עם הצעה להגיש בקשה למלגת מצטיינים. לאחר לבטים רבים
אמרתי לעצמי טוב, מה יש לי להפסיד? ובכן
אני שמח לספר שמאותו רגע באמת התחלתי מסלול חדש בחיי. כשנכנסתי למלגה אצל רועי דואני
ורעות ירושלמי-וולף מהמרכז לתקשורת בינ"ל, ביקשו
ממני להתחיל לעבוד על דף הפייסבוק בערבית של המרכז מאחר שהבינו את חשיבות הקשר
עם העולם הערבי. הסכמתי לכך וקישרו אותי עם שני חברי מרכז, ד"ר אדי כהן ומר גולן
ברהום, שהם כותבים ומכינים סרטונים בנושא דיפלומטיה ציבורית והעולם הערבי. מאותו
רגע והלאה התחלנו לעבוד ביחד על תכניות גדולות – קמפיינים בנושא הכחשת שואה בעולם
הערבי, הכרה בשואה הארמנית, דאגה למורשת וההיסטוריה של יהודי ארצות ערב, ולבסוף בקיץ 2015 הקמנו ביחד עמותה ששמה 'פורום קדם למזרחנות והסברה'.
אך זה
לא הכיוון היחיד שנפתח ובזכותו הרווחתי ניסיון בעבודה. בתחילת שנה ב' קיבלתי הצעה לעבוד
כמתרגל בסדנת רדיו לתכנית הבינ"ל תחת הנהגתו של מר אהוד גרף, כן אותו אהוד
גרף מגל"צ. מפה לשם מצאתי את עצמי ממשיך לכיוונים שונים כגון הגשת פינת רדיו
דרך סקייפ בדרום אפריקה, מגיש תכניות ברשת א' בנושאים שונים. המשכתי לעבוד עם
אנשי תקשורת שונים ולהכיר את המקצוע בצורה
יסודית. כמו-כן, התחלתי לעבוד במערכת הבלוג 'בר-דעת' כעורך תחת שרביטה של ד"ר תיקי בלס - מרצה לתקשורת ומנהלת הבלוג. בסמסטר האחרון זכיתי להגיע גם לדוברות של בר אילן
ולעבוד תחת שרביטו של דובר האוניברסיטה חיים זיסוביץ'.
אז מה
אני יכול לענות לכל השואלים? הכל מעניין: החיים שלנו ומה שקורה במדינה. איך
אפשר בלי לדעת מה קורה? למה שלא אמצא עבודה אם קרעתי את התחת? אצליח בלי שום חשש
בזכות הניסיון ובזכות ההזדמנויות שרועי ורעות נתנו לי. ארצה להוסיף פה בסוף תודה
רבה למרכז לתקשורת בינ"ל על הכל ומאחל לכולכם לראות הכל בעיניים חדשות ולקחת
כל הזדמנות שתבוא כי אי אפשר לדעת לאיפה תתקדמו בחיים...
*המחבר הנו חבר מערכת בר
דעת מיום הקמת הבלוג. בשנה"ל תשע"ו סיים
לימודים לתואר ראשון, בתקשורת ובערבית, באונ' בר אילן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה