דפים

יום שלישי, 5 ביולי 2016

מרצים מגיבים: מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: בעקבות התאבדותה של חסידת גור לשעבר, אסתי וינשטיין

מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: בעקבות התאבדותה של חסידת גור לשעבר, אסתי וינשטיין
מאת: ד"ר צוריאל ראשי*




מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: בעקבות התאבדותה של חסידת גור לשעבר, אסתי וינשטיין
לפני כעשור יצאה בשאלה אם לשבעה מחסידות גור בשם אסתי וינשטיין. בשבוע שעבר נמצאה גופתה לאחר שהתפרסמו דברים שכתבה על ייסורי הנפש והגוף שעברה בעת נישואיה, ולא פחות מכך לאחר שנטשה את חסידותה ואת משפחתה.
איני מצטרף לכל מי שקורא ברשת לסגור את חסידות גור ולפתוח אותה מחדש במתכונת שנוחה לכל טוקבקיסט. בודאי שמי שאינו מכיר את הפרטים אינו יכול להיות בר סמכא ולהתבטא בביטחון רב. בעיקר לאור העובדה שמדובר גם בסיפור גירושין אישי וכואב, ובדברים שהיו בינו לבינה. עם זאת אני עדיין חושב שקריאה במסמך שהיא הותירה אחריה מחייב כל מי שלב בקרבו ומוח בראשו לתת את דעתו, רגשותיו ומחשבותיו על מה שעבר עליה וכנראה על יותר ממניין נשים שעוברות או עברו חוויות דומות.
השיח צריך להיות ביקורתי ונוקב מחד גיסא, אך זהיר ושקול מאידך גיסא. השיימינג שנעשה למשפחתה החרדית של אסתי ויינשטיין עלול להביא לידי מעשים נואשים מצידם. כמו כן גלוריפיקציה של החלטתה להתאבד עלול לעודד אחרות לנהוג כמותה. בכל מקרה, אין זה פוטר אותנו מהחובה לשאול שאלות ולבחון את הדברים.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת:

כל מי שלמד אצלי את הקורס על חרדים ומדיה, יודע שאני פותח בדיון סביב המונחים דת, קהילה וכת. שם אני מדבר על המעלות המצויות בחיים בתוך המסגרת הקהילתית והדתית. הבינו זאת לפניי גדולי הסוציולוגים, שהחיים במסגרת שכזו לא פעם קלים יותר מחד גיסא – יש תמיכה חזקה יותר בין הפרטים, ויש בהירות לגבי המציאות בחיים. "למה? כי ככה האל אמר". מאידך גיסא, יש לכך מחיר של כפייה של נורמות בתוך המעגל הפנימי, ושל הקאה החוצה של כל מי שפעולותיו אינן עולות בקנה אחד עם הנורמות הקבוצתיות.
אֶשָּׂא עֵינַי:
בעניין הזה מותה של וינשטיין, מחייב את מי שבחסידות גור ומי שמחוצה לה לשאת עיניים ולשאול: האם האירוע הזה הוא נגזרת של נורמות כלל חסידיות או רק של גור? האם הסיפור הזה לא היה יכול להיגמר אחרת? האם יש מישהו שנושא באחריות למותה הטראגי? הסבר בסגנון "מדובר בעשב שוטה ובודד" מהווה בעיניי, לפחות, סוג של כסת"ח. בייחוד לאור העובדה שאחוז החרל"שים הולך ועולה עם השנים.
באותה נשימה, אני נושא את עיניי אל התקשורת ושואל את עצמי ואתכם:
מה הביא את התקשורת לעסוק בהתאבדות של אשה צעירה כאשר כל המחקרים בארץ ובעולם מעידים שפרסום של מקרי התאבדות מעודד מקרים דומים, ולכן בדרך כלל התקשורת נמנעת מדיווחי התאבדות?
מה הביא את התקשורת לעסוק בכזה היקף בהתאבדותה של אשה אחת יותר מאשר של נשים אחרות?
האם הייתה כאן מציצנות צהובה גרידא, או שמישהו באמת חושב שצריך לבחון גם מגזרים סגורים ולבחון מה קורה בתוכם, ולסייע להם?
האם עיני התקשורת היו נשואות למקרה דומה של אמא שהתאבדה בגלל קשיים שאינם דתיים? 
האם התקשורת היתה מסקרת באותו אופן אם היה מדובר בחוזרת בתשובה שנטשה את ילדיה החילוניים ולבסוף התאבדה?
האם התקשורת נוטה יותר לעסוק במקרה האישי והעסיסי, ופחות בנורמות החברתיות ובמשמעותן?
אין לי תשובות לכל השאלות, אבל כבר לימדוני חכמים ממני ששאלה טובה מהווה חצי תשובה.

אֶל הֶהָרִים:
אין מנוס אלא לפנות אל ההרים של החסידות – הדמויות המובילות מבחינה מנהיגותית, מבחינה פדגוגית ומבחינה דתית. כשנהרג אדם שאינו מוכר בסמוך לעיר מסויימת, יוצאים זקני העיר הסמוכה ומצהירים "ידינו לא שפכו את הדם הזה". נראה שאסתי וינשטיין היא ההרוגה הסמוכה לעיירה גור. ואיה זקני אותה העיר?
קשה להפריז בגודל הדרמה עת אישה מחסידות גור, בתה של אישה שחזרה בשאלה והתאבדה, הספידה את אמה בבית עלמין מול כל המדיה. אין ספק שהדבר נעשה בהנחיה ובעידוד מלמעלה של האדמו"ר מגור או של המעגל הקרוב אליו ביותר. אם זה מוכיח על קשב מסוים של הנהגת החסידות כתוצאה ממה שקורה בחוץ – אולי יש מקום לתקווה לשינויים קטנים ומהותיים העתידים לקרות בחסידות זו. מי יודע?

מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:
איני מתכוון להיות פטרנליסט יודע כל, אבל אני משער שהייתה בהתאבדות זו קריאה לעזרה. במקרה זה היא נשמעה מרחוק. ניתן להניח שישנן קריאות חלושות יותר לעזרה. העזרה לא תתחיל אלא מתוך שיח. אל חשש! השיח לא יתקיים מעל דפי המודיע אבל הוא כבר מתנהל באתרי האינטרנט החרדיים כמו גם ברשתות חברתיות ובפורומים וירטואליים.
מי שחושב שחומת חסידות גור היא חומה בצורה שלא ניתן להבקיע, שיראה מה עשתה התקשורת במדינות גדולות יותר ובחברות סגורות לא פחות, ויחשב מסלול מחדש.

עֶזְרִי מֵעִם ה':
לבסוף, עדיין צריכים לשים לא מעט את יהבנו על רבונו של עולם שיעזור לאלו שנקרעו מתוך עולמות או שעדיין נקרעים עד עצם היום הזה.
כששמעתי על סיפור יציאתה ומותה, נזכרתי במילות השיר "לבחור נכון" שמבצע אמיר דדון:
"מתי אלמד לבחור נכון?
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור?
לבחור נכון"
תבינו מזה מה שתבינו. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.



                            אסתי וינשטיין ז"ל




המחבר הנו מרצה בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן ומרצה בכיר במרכז לאתיקה במשכנות שאננים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה