דפים

יום שני, 27 ביולי 2015

עשר המכות של התקשורת הישראלית

עשר המכות של התקשורת הישראלית
אלו עשר מכות שהביאה התקשורת על בני ישראל. קוראים מוזמנים להציע ולהוסיף מכות כראות עיניהם. למעשה אפשר היה לכתוב פוסט שלם על כל אחת מן המכות
                                מאת : פרופ' דן כספי



מכת קשר הון-עיתון-שלטון: אף שזוהי אולי המכה המדוברת בה, נראה שמעטים חשים בה ומבינים את 

עוצמת השפעתה על כל החיים במדינה. די לתאר מדינה בדיונית בה מחלקים עיתן חינם לאזרחים במימון 

נדיב של איל הון זר כדי לתמוך בשליטה של אותה מדינה. כאשר נשקפת סכנת סגירה לעיתון, השליט נחלץ 

להציל את העיתון מחוק המתבשל בפרלמנט ומקדים את הבחירות. ושמא הביקורת של ראש ממשלת ישראל 

על הסכם לוזאן עם איראן כרוכה ברצונו לסייע לאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של חברו בארה"ב שמממן 

עבורו חינמון אוהד לו? כשם שאין ארוחות חינם, אין גם עיתוני חינם.


מכת רייטינג: מונח קסם בענף תקשורת, המלמד על פופולאריות של תכנית טלוויזיה, על פיו יישק דבר. לפי 

ההסבר של הועדה הישראלית למדרוג, "מערכת המִדרוּג נסמכת על מדגם של 578 בתי אב, באופן זה 

נמדדת הצפייה של בעלי המקלטים במדינת ישראל." נתוני המדרוג מתפרסמים מדי בוקר ועל פיהם קובעים 

גורלות של תכניות ושדרים וכן ערכם הכספי. אך מעבר לכך, הרייטינג עיצב תרבות לפיה הכמות, ולא 

האיכות, קובעת.

מכת TGI: המקביל עבור עיתונים ותחנות רדיו הוא סקר הנערך פעמיים בשנה ותוצאותיו מתפרסמות 

בחודשים ינואר ויולי. הסקר נערך באמצעות חוברות שאלות הנשלחת ל- 10,000 אזרחים. חרף כל 

החולשות בסקר, כידועות מסקרי הבחירות האחרונים - שיעור גבוה של מסרבים ומשקרים ותלות ברצון הטוב

 של ממלאי השאלון, TGI היה לתנ"ך בתעשיית הפרסום ובכלל. כך, שר הפנים דאז, גדעון סער, נימק מדוע 

עדיף לפרסם מודעות ממשלתיות שמחייב החוק בישראל פוסט, אשר לפי TGI הוא נפוץ יותר לעומת הארץ.

מכת תוכן שיווקימונח מכובס לפרסומת סמויה. הסתרת מסרים פרסומים בין תכנים רגילים. הפרסומת 

הסמויה "יעילה" יותר ולו רק משום שקשה יותר להתגונן מפניה. מה שהיה רק לפני שנים אחדות כזרם דקיק, 

מציף כיום לא רק את המסך הקטן אלא גם עמודי העיתונים. התוצאה - כבר קשה להאמין אם כתבה חיובית 

אינה יזומה ובתשלום.


מכת תקשורת דעתנית: אם לא די בכך, גם קשה לסמוך ולהאמין למה שמתפרסם כתוכן מערכתי. הקרבה 

האינטימית של מו"לים ועורכים לא מעטים לממסד והזדהותם הטוטאלית עם פוליטיקאים כבר חשפו בעבר 

את האג'נדה הפרטית שלהם. די לקרוא ולשמוע אותם כדי לנחש על איזה שולחן סמוך מו"ל עורך, פרשן זה 

או אחר ועם מי הם מתרועים. התוצאה - קריאה בין השורות מלווה בחשד שמא לא אותרה האג'נדה 

האמיתית.


מכת שעשועי מדיה: אף שכמעט אין אמצעי תקשורת רווחי וכולם בוכים שמפסידים, עדיין מפעמת התשוקה 

לבעלות על אמצעי תקשורת. למעט השידור הציבורי, לרבות הטלוויזיה החינוכית וגל"צ, כל אמצעי התקשורת 

הם בבעלות פרטית, כאשר משקיעים פרטיים מתייחסים אליהם כמעין צעצוע להשתעשע בו. בקלות דעת 

ומבלי להבין מדי, הם משקיעים מיליונים בתקשורת, מבחינת שלח לחמך.


מכת עודפות ייצור: די לבדוק את עצמנו: אנו קוראים אחוז קטנטן מהעיתון וצופים בשניים-שלושה ערוצים 

מבין עשרות ומאות המוצעים לנו בנדיבות. חרף המשבר והבכי על מצבם הכלכלי, ניכרת עודפות ייצור הן 

בעיתוני הדפוס והן בערוצי השידור. כמעט כל עיתון מחולק בכמויות נייר מעל יכולתו וערוצי שידור הולכים 

ומתרבים, ולו רק כדי לספק תשוקת הבעלות של משקיעים פרטים עליהם. ריבוי הערוצים רק מחריף את 

התחרות ביניהם ומכביד על עוגת הפרסום.


מכת פרומו בחדשות: כבר בימים רביעי וחמישי משבצים בעמודים ובמהדורות החדשות קטעי פרומו, קיצור של המלה האנגלית promotion, ממה צפוי בסוף השבוע. מה שהיה פעם קודש קודשים של כל מערכת, החדשות הפכו באחרונה ללוח מודעות של שידורים בקרוב. כך גם לאורך כל היום משדרים קטעים מתכניות 

בפריים טיים. לא רק שקטעי הפרומו בחדשות מטרידים אלא אף מטילים צל של ספק על שיקול דעת 

העורכים.


מכת חדשות מוסיקליות: מכה נוספת לזילות החדשות נזקפת לחובתן של תחנות רדיו אזוריות. אולי מתוך 

כוונה למשוך מאזינים צעירים ואולי מטעמי נוחות, החדשות הצטמקו למבזקים בתוספת איור מוסיקלי. גם 

זהו ביטוי לטשטוש הגבול בין חדשות למידע, בידורידע - infotainment. למרבה הצער, גם התחנה 



הציבורית, גלי צה"ל, תחת פיקודו של ירון דקל, אימץ את הסגנון הקליל ואף ביטל את מבזקי חצי. גם רמת 

הקריינות בחדשות נפלה קרבן לסגנון החדש.


מכת ערוצים ייעודייםישראבלוף נוסף. במקור נועדו ערוצים ייעודיים לספק צורכי מגזרים שונים בתכנים 

מיוחדים. ערוץ 20 הוא האחרון בסדרה בת חמישה ערוצים אחרי ערוץ 9 ברוסית, ערוץ 24 למוסיקה וערוץ 

30 בערבית (לערוץ החדשות בסגנון הסי-אן-אן טרם נמצאו משקיעים). למעשה הערוצים הייעודיים מספקים 

את תשוקת הבעלות של אילי הון ושאיפתם להפוך אותם לערוצים לכל האוכלוסייה. ערוץ 20 הוא גם 

השאפתן ביותר. בחסות הצ'רטר של ערוץ על מסורת יהודית, למעשה זהו ערוץ כללי בעל תו ימני גלוי

והיה מי שנתן בהם סימנים: קר"טת, תש"ע, פח"ע.




*פרופ' דן כספי הנו חוקר תקשורת, פרופסור בדימוס במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון בנגב. 
הפוסט לקוח מתוך הבלוג שהוא מנהל באתר עיתון הארץ : דן בתקשורת




תגובה 1:

  1. אכן תקשורת מוכה ומכה. מאמר מעניין ביותר

    השבמחק