דפים

יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

סטודנטים כותבים בעקבות אינתיפדת הדקירות. חלק ב': גזענות? אצלנו בקמפוס?

גזענות? אצלנו בקמפוס?
מאת: בת אל צוברי *


את התור לכניסה לאוניברסיטה ביום הלימודים הראשון ניתן היה לראות עוד מתחנת האוטובוס. חשבתי לרגע שהסיבה נעוצה בעובדה שמדובר ביום הראשון ואנשים עדיין לא החליטו מאיזה קורסים להבריז ועל כן הנוכחות מלאה. ואז ראיתי בחורה עם חיג'אב ונזכרתי שגל טרור אז הבדיקה קפדנית. הצטרפתי למחכים בתור וניסיתי לאמוד את הפילוח שעושים המאבטחים, כדי שאוכל להרגיש נאורה ולצעוק גזענות. אבל בדקו את כולנו.
נכנסתי לאוניברסיטה וקיבלו את פניי בחורות ששרו את המשפט שלמדתי לדקלם רק לאחרונה- "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". לא ידעתי אם מדובר באיזה קמפיין או מחאה על המצב. ואז ראיתי סטודנטית ערביה. כאב לי קצת, תהיתי מה היא מרגישה כרגע. איך סטודנט ערבי מרגיש במסדרונות בר אילן בימים אלה? למען האמת הייתי בטוחה שהאווירה שהביא עמו גל הפיגועים תחלחל עמוק לתוך הקמפוס ונתקשה להתעלם ממנה. אבל בהמשך היום כלום לא היה נראה חריג. היהודים אותם יהודים, הערבים אותם ערבים והים אותו ים. המשפט הזה נשמע כמעט אופטימי לאור הציפיות שהיו לי.
רציתי לברר האם התחושה הזו של השקט שאני מרגישה מוצדקת או שאולי אני מפספסת משהו. אז יצאתי לדבר עם שתי סטודנטיות, ערביה ויהודייה, שיסכמו עבורי את השבוע הראשון ללימודים לאור גל הטרור שפקד אותנו.
אימאן אלהנדי, סטודנטית בשנה ג' מהחוג למדעי החיים, חששה לקראת המפגש עם סטודנטים יהודים בקמפוס כבר יומיים לפני תחילת הלימודים. "כל הזמן חשבתי איך זה יהיה ואיך זה יעבור, והאם יש סיכוי שמישהו ינסה להגיד לי משהו או לתת לי תחושה לא טובה. אני גם ככה לא כל כך בקשר עם סטודנטים יהודים אז לא חששתי משינוי כלשהו ביחס שלהם אליי, אבל העובדה שאני ערביה עם חיג'אב מספיקה כדי שיפגעו בי בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו."
מה היה בפועל? הייתה הצדקה לחששות שלך?
"בפועל כן הייתה. אבל פחות ממה שחשבתי. חשבתי שיהיו מקרים גזעניים שיהודי יעבור לפני ולא יבדקו אותו, ואותי יבדקו – דבר שהיה מכעיס אותי ולא הייתי מוכנה לשתוק עליו. למזלי זה לא קרה. אבל יש סטודנטים שמדברים עליי מולי וכאלה שמסתכלים עליי כאילו אני משהו מוזר."
היו סטודנטים שהרגשת שנהגו דווקא ההיפך- ניסו להתאמץ כדי שתרגישי בנוח?
"לא, בכלל לא. היה אפילו מקרה שאני וחברה שלי איחרנו להרצאה, וחברה שהייתה שם שמרה לנו מקום. כשנכנסנו אחת הסטודנטיות אמרה לחברה שלה 'תראי, היא שמרה את המקום לערביות האלה'. האמת שזה לא כל כך מפריע לי. אני כבר מתחילת התואר רואה שהרוב גזעני באוניברסיטה. לכן אני לא מנסה לדבר אפילו ומעדיפה לשמור מרחק. אבל לאור המצב זה קצת שונה, כי הם עכשיו לא רק לא אוהבים ערבים, הם פשוט חושבים שאנחנו מחבלים!".
את מרגישה שאת צריכה להתאמץ כדי שלא יפחדו ממך?
"אני כן מרגישה שאני צריכה להתאמץ כדי שלא יפחדו, אבל את זה אני לא אעשה. אני חושבת שבתור סטודנטים ואנשים בוגרים הם צריכים להבין את המצב. במיוחד עבור ערבים שנשארו וחיים כאן. המצב לא קל בכלל. והכי חשוב שבתור אנשים בוגרים נבין שאין דבר כזה 'כל הערבים' או 'כל היהודים'. בעמוד פייסבוק 'בר אילן צריכים משהו...' מישהי פרסמה שצריכים לבדוק טוב יותר בכניסה לאוניברסיטה. אני ועוד שתי ערביות הסכמנו. הגבתי שאין שום בעיה שיקפידו בבדיקת ערבים ויהודים- פשוט כולנו רוצים לחזור הביתה בשלום. אבל זה לא גרם לי להרגיש נוח. אני מבינה את המצב שאנחנו נמצאים בו וצריכים לסבול את זה יחד, למען כולנו. אבל היו שם תגובות ממש מבאסות. היו תגובות שגרמו לי לדמיין את היום הראשון בלימודים עם סטודנטים כאלה."
מה דעתך בכללי על המצב? את מאמינה שניתן לשנות אותו?
"אני מאמינה שכן, אבל יש בעיה אחת. בדרך כלל רוצים שערבים יוותרו על הדעות שלהם, שיוותרו על חלק מהעם שלהם. מצפים מאתנו פשוט להיות ישראלים ולהתעלם מהכול. זה לא אפשרי. זה ממש קשה- יש עם שלם ויש זיכרונות ויש זכויות ויש קרובי משפחה שהם לא פה והם סובלים. חוץ מזה, אנחנו מוזנחים בכל דבר. אז זאת ממש בעיה. צריכים לקבל אחד את השני ולמצוא פתרון יחד."
אני חושבת שאחת הבעיות נעוצה בעובדה שהציבור הערבי לא מביע התנגדות לפיגועים. לדעתי זה גורם לציבור היהודי להרים ידיים מתוך הנחה שהצד השני מונע משנאה.
"הערבים לא שונאים אתכם. ערבים לא שונאים יהודים. ערבים שונאים כיבוש, שונאים ציוניים גזענים, ולא יהודים. אלה שלא מביעים התנגדות רואים מה קורה שם, רואים דברים שהתקשורת הישראלית לא מראה. הם מאמינים שמגיע להם להתנגד ולנסות להיפטר מהמצב הזה בדרך כזאת. זה לא נכון, אבל זאת אחת הדעות – שזכותם להתנגד לכיבוש הזה ולמצב שהם נמצאים בו."
מסר לסטודנטים היהודים?
"גם אני רוצה להרגיש נוח במקום הזה. מה שמפריע להם מפריע גם לי. בואו נכבד אחד את השני ונעזוב את השנאה הזו כי פשוט אי אפשר לחיות ככה."
*
עדי לויץ, סטודנטית בשנה ב' בתקשורת ומדעי המדינה, כלל לא מרגישה שהאווירה השתנתה. "בעיני האווירה בין הסטודנטים לא השתנתה, אך בהחלט אנשים יותר מחושבים לגבי נסיעות ושהייה במקומות ציבוריים ומרכזיים."
חששת לקראת המפגש עם סטודנטים ערבים ביום הראשון בלימודים?
"לא. בעיני הערבים שבוחרים ללמוד בבר אילן בחרו במודע אוניברסיטה יהודית עם צביון דתי. אין ספק שבימים אלה מרגיש שכולם חשודים אחרי שיש פיגועים במקומות שונים על ידי אנשים מקריים שונים. אך באוניברסיטה יש המון שיח ורצון של דו קיום. המתח לא צריך להיות מצידי, אלא מצד האבטחה והערבים עצמם. לי אין ממה לחשוש."
מה את מרגישה כשאת רואה סטודנטים ערבים בקמפוס? את מרגישה שאת צריכה לגרום להם להרגיש נוח?
"אין לי רגשות מיוחדים. בהחלט מסקרן אותי לדעת מה עמדתם ביחס למצב ולמדינה."
ובדקת?
"לא יצא לי לדבר עם ערבים באוניברסיטה. אין לי ממה שידוע לי ערבים שלומדים איתי."
באופן כללי יש תחושה שלא נוצרים כל כך קשרים בין ערבים ליהודים באוניברסיטה. מה הסיבה לזה לדעתך?
"ראשית כל כמו בכל חוג תלוי אם ערבים לומדים איתך או לא. ממה שידוע לי אין מסלולים נפרדים לערבים. אך יכול להיות שהם לא מגיעים לאירועים הסטודנטיאליים או גרים במעונות האוניברסיטה ככה שהם פחות מעורבים מלכתחילה. גם יש את פער התרבות והשפה שאוטומטית כל קבוצה לעצמה."
מה דעתך על הטענה של אימאן שיש גזענות כלפי ערבים באוניברסיטה?
"אולי אין גישור וחיבור עם הערבים, אבל אני ממש לא מסכימה שיש גזענות. מעולם לא ראיתי הפגנות, אמירות או שלטים נגד ערבים. יש ערב שיתוף מוסיקלי בין יהודים וערבים, תוכנית הידברות. כמובן שתמיד יש מקום להשתפר."
מסר לסטודנטים ערבים?
"שיגנו ויפגינו נגד המחבלים והפיגועים. ושידעו שיש בקמפוס מי שמעוניין בשיח ודו קיום אמיתי."


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה