דפים

יום רביעי, 11 בנובמבר 2015

סטודנטים כותבים בעקבות אינתיפאדת הדקירות. חלק ג': אל תעביר את זה הלאה




אל תעביר את זה הלאה
מאת: רוני גלם


לחצתי על  "נגן הסרטון" והעברתי מסך, בינתיים הפרסומת משודרת ברקע ואני מתלבטת אם לחזור לעמוד הוידאו. אולי עדיף רק לשמוע למרות שבלאו הכי אין קול. מצלמות האבטחה כבר עבדו ותיעדו, אז לא חבל שאפסיד את התענוג?
כנראה שהנבואות הטוענות כי האינטרנט ישנה את פני האנושות התגלו כנכונות. בניגוד לאינתיפאדה השנייה, שהתנהלה בעיקר ברחובות ובאוטובוסים מתפוצצים, גל הפיגועים האחרון הביא עמו זירה חדשה – הפייסבוק ואת הווטסאפ כזירת משנה. אמנם התוועדנו לכוחה של הטכנולוגיה החדשה כבר במהלך מבצע "צוק איתן" אבל שום דבר לא הכין אותנו לסרטים בשידור חי של דקירות וחיסול מחבלים.
כשבוע לאחר תחילתו של גל הפיגועים מצאתי את עצמי צופה בסרטון ניטרול מחבלת, זה לא סרט אקשן ולא סרט אימה, אני יושבת וצופה בחיים האמיתיים והבנתי שאנחנו "חיים בסרט" או שבעצם ב"סרט של חיים". לאחר מספר דקות הבטתי בווטסאפ ועוד סיבוב קטן בפייסבוק והבנתי שזה מאחורי, מלפניי ומצדדי – סרטוני זוועות, של דם, ירי ודקירות נמצאים בכל פינה ואין לי לאן לברוח. באחת הקבוצות בווטסאפ אזרתי אומץ וביקשתי – נא לא לשלוח כאן סרטונים מעין אלה. בהתחלה הבקשה נראתה מוגזמת וחסרת פרופורצייה, אך לאחר דיון סוער של שעה וחצי ונימוקים בעלי משמעות הוסכם על פי רוב שכל המעוניין לראות תיעוד מזירת הפיגוע יעשה זאת בחלקתו הפרטית והסרטונים יועברו למעוניינים בלבד.
הסרטונים הם ויראליים וכנראה שהסקרנות מטבע האדם עוד יותר. ראיתי לא מעט אנשים שפועלים לפי הכלל "אם התיעוד לא בא אליי, אני אבוא אל התיעוד" אבל עולה השאלה האם עצרנו לרגע וחשבנו מה קורה לנו כשאנו צופים בסרטונים מעין אלה? הרי כמו לכל דבר, גם לתופעה זו השלכות רבות ארוכות טווח שאיננו מודעים אליהן. האם העלנו על דעתנו איזו חברה מתעצבת לנגד עינינו?




בני נוער רבים נחשפים לסרטי הפיגועים שוב ושו בבמהלך היום, אם כסרטון וידאו ואם כתמונה. 

העברה של סרטונים מעין אלה כסרטון של מה בכך כמו איחול "שנה טובה" גורם לנו להתייחס באותה 

מידה לסרטונים הקשים בהם נצפים יריות ואנשים נפצעים ושרועים על הרצפה. ההרגשה היא, שמשהו 

ב"חוש הסינון" שלנו כחברה דעך, הורדנו את רף הזעזוע שלנו. ויחד עם הורדת רף הזעזוע מספר בני 

הנוער אשר נחשפים לסרטונים הולך וגדל ועלולה להבנות לנגד עינינו חברה אלימה , שנותת לגיטימציה 

להעפת סכינים, לחוסר התחשבות בזולת, להתנהגות אימפולסיבית וחסרת מעצורים.



ודאי חלקכם מפקפקים בדבריי, אבל למרות שלרוב אני נוטה לשמור על הצד האופטימי שבי, הפעם נדמה שאם לא נעשה שינוי ונחליט – עד כאן, בקבוצות שלי לא יעבירו כאלה סרטונים ואני אנצח את הסקרנות – נדרדר אל פי תהום וכאשר גל הטרור הנוכחי יסתיים אנחנו נשאר עם הסכין ביד.  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה