מרצים כותבים: מה שידרה שפת הגוף של נתניהו בראיון הספונטני? טור אישי מאת: מישל שטיין טיר

מגדל הקלפים של נתניהו

״הכל עלילה, קשקוש ושקר מוחלט.״ האמנם?

מאת: מישל שטיין טיר*

נתניהו הוא אורטור משובח, מהבולטים בעידן ה׳טלפוליטיקאים׳ במאה ה-21. בארבע השנים האחרונות הוא טווה לעצמו ערוצי תקשורת ונכסים דיגיטליים רבים ושמר להם נאמנות על-ידי כך שלא התראיין באולפני חדשות, למעט בערוץ 20, הערוץ שלו. בחירה מודעת זו מאפשרת לו שליטה מקסימלית על הסיפורים שהוא מנסה להטמיע בלב בוחריו, לכן הופתעתי לקבל ׳פוש׳ של חברת החדשות המודיע על כך שנתניהו מתראיין אצל קרן מרציאנו.בשורה התחתונה נתניהו טען בראיון כי ״הכל עלילה, קשקוש ושקר מוחלט.״ האמנם?

גירודים באף

ידוע כי גירוד באף הוא אחד הסימנים לשקר, אך הרבה פעמים הגירוד נובע ממבוכה. זאת ניתן לראות כשנתניהו עונה למרציאנו: ״את יכולה לשאול על 4000, אני אתן לך לשאול על 5000 (גירוד באף) ו-6000 ו-7000.״ הסיבה הביולוגית לכך היא שבאזור האף והלחיים יש לנו הכי הרבה נימי דם בגוף. כשאנחנו משקרים זה גורם לנו לעיתים לאי-נוחות שמובילה לזרימה מהירה של הדם ולעליה בטמפרטורת הגוף בקצה האף. ההתחממות באזור האף גורמת לנו לגרד אותו כדי לאזן טמפרטורות, והיד עולה למרכז הפנים ומסתירה מעט את הפה ממנו יוצאים השקרים.

נתניהו גירד באף פעם נוספת כשהאשים את שלישיית הרמטכ״לים 

בעלילת דם, אך ניכר שרוב כעסו מופנה לשר הביטחון לשעבר. ״גנץ 

ולפיד ובמיוחד בוגי וגם גבי אשכנזי(גירוד באף) מכריחים אותי לחשוף 

סוד מדינה.״ בהמשך הוא מתחיל ואומר את שמו של גנץ, עושה פאוזה 

ארוכה ונושך את השפתיים כמתקשה לומר את השם ׳בוגי יעלון׳, עוצם 

עיניים כמו לא סובל לראות את בוגי אפילו בדמיונו, ומסיים בגבי אשכנזי. 

כבר במשפט הפתיחה שלו הוא האשים את רביעיית כחול-לבן בהפצת 

שקרים בזויה, וגם כאן הוא התקשה מאוד לומר את שמו של יעלון. 

נתניהו מבקש שנחזיק אותו חזק שלא יידרש לגלות סודות מדינה, 

שבאופן עלום קשורים לפרשת הצוללות. היועץ המשפטי בסוד העניין 

כפי שחזר ואמר כמה פעמים, אך בעודי כותבת שורות אלה קיבלתי 

מערוצי החדשות ׳פוש׳ שטוען כי היועמ״ש סותר את גרסת נתניהו וטוען:

 ״לא נחשפתי לנתון סודי הקשור למכירת הצוללת למצרים.״

טכניקת הקטנה

מרציאנו היתה במיטבה, הפגינה בקיאות רבה בפרשת הצוללות והטיחה בפניו כי ניגוד העניינים זועק לשמיים כי כל הסביבה שלו מעורבת. היא עמדה איתנה אל מול פרץ האלמנטים של הקטנת המראיינת שנתניהו נקט בהם, למשל כשהוא מטה ראשו לכיוונה, מרים אצבע מאיימת מולה ואומר: ״את שומעת אותי טוב?״;  או ״אני רוצה שתביני משהו,״ כי עד עכשיו כנראה לא הבנת; או ״אז את חושבת שאם מישהו קנה שם צוללת... זה משפיע בערך כמו שאת קונה בקבוק קולה!״ צוללת = בקבוק קולה, מה את לא מבינה?!

קשר עין

בסביבות הדקה ה-18 לראיון נתניהו חותך את קשר העין שלו עם 

המראיינת. מרציאנו שיושבת לימינו הצליחה לעצבן אותו, ומרגע זה עד 

סוף הראיון היא זוכה ממנו להרבה פחות קשר עין. רוב הזמן נתניהו 

מסתכל על עמית סגל או מפנה את מבטו שמאלה בניסיון להישיר מבט 

למצלמה: ״כדי לנצח אני צריך להזכיר לבוחרים (מביט למצלמה) וזה לא 

דבר של מה בכך מול גל התעמולה הזה.״ את הטכניקה הזו של דיבור 

ישיר לצופים בבית פגשנו אצלו לראשונה ב-96 בעימות שהוביל לניצחונו 

מול שמעון פרס ז״ל.״האם תסכים לעימות עם גנץ?״ מרציאנו שואלת. 

כדי להתחמק מתשובה ברורה נתניהו צוחק ופוטר אותה בזלזול, מביט 

היישר אל עדשת המצלמה כמחפש את ״עיני״ הצופים ומלגלג: 

״שיחליטו מול מי אני מתמודד, אני נדרש להתעמת מול ראש ממשלה 

בחצי משרה? חצי ראש הממשלה לפיד או חצי ראש הממשלה גנץ?״ 

שילוב ידיים

תנועת הגוף יוצאת הדופן והבולטת ביותר בראיון הגיע לאחר שנתניהו טען בתוקף כי לא הרוויח שקל על מכירת הצוללות. לרגע, הוא איבד את ה-Cool המפורסם שלו וסגר בכעס את אזור הבטן והלב. נתניהו כמעט אף פעם לא משלב ידיים אל מול המצלמות, כי זו תנוחה סגורה שבמצבי לחץ משדרת שיש לנו מה להסתיר.מרציאנו לא מרפה מעניין הסביבה הקרובה לנתניהו, שפגוע מהניסיון לקשור לפרשה גם את בן דודו וטוען בתוקף: ״לא הרווחתי שקל כי לא השקעתי שקל״ ומשלב ידיים בכעס. התנהגותו מזכירה בדיוק היסטורי מעורר השתאות את שילוב הידיים המפורסם של ניקסון לאחר שאמר את המשפט   I am not a Crook!   והתגלה  כ Crook מוחלט.

 [לשם השוואה צפו בסרטון המצורף: https://youtu.be/sh163n1lJ4M].

*מישל שטיין טיר  הנה מומחית לרטוריקה פוליטית ותקשורת  וחוקרת  באוניברסיטת בר אילן
** המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר ביום 25.3.2019

מרצים כותבים: אירוע המדיה שהתהפך על יוצריו, ד"ר תיקי בלס, אורי מלכין

נאום ההמלצות - אירוע המדיה שהתהפך על יוצריו
מאת: ד"ר תיקי בלס* ואורי מלכין **

ביום שלישי האחרון (6.2.18) נתבשרו אזרחי 

המדינה  שמשטרת ישראל תפרסם את המלצותיה 

בחקירת נתניהו בשעת הפריים טיים (20:45 בערב) 

ובשידור חי.

מבחינת האזרחים, מדובר היה באירוע מדיה לכל דבר. לאחר רצף של הדלפות והכחשות, ומשעה שהנושא כיכב בכותרות העיתונים תקופה ממושכת, ביקשו האזרחים  לקבל את הגרסה הרשמית. צופי טלוויזיה, בעיקר שוחרי אקטואליה  מביניהם, פינו לעצמם את שעות הערב כדי לשמוע מפי חוקרי  המשטרה מהי, מתוך בליל ההדלפות,  באמת הגרסה הרשמית. אחרים, שאינם שוחרי אקטואליה, חששו שמא עקב השידור המתוכנן,  לוח השידורים כולו ישובש ותכנית הגמר של  'הכוכב הבא לאירוזיון' לא תשודר ותדחה.

כשהגיעה השעה היעודה, הם ישבו דרוכים מול המרקע-  בכל זאת שידור ישיר של ההצגה שכה הסתקרנו לראות -  ופתאום, ראה זה פלא, הם מצאו עצמם צופים בהצגה אחרת: לא האירוע התקשורתי לו ציפו נגלה לנגד עיניהם. גם השחקנים המקוריים הוחלפו. אזרחי ישראל  צפו באותו ערב  באירוע בעל משמעות הפוכה.

עם איפור כבד וחיוור ושפת גוף נסערת, עלה בשידור ישיר ראש הממשלה ונשא נאום בטון חריף וסבר פנים רציניות. במסריו  הציג קבל עם וחוקרים  את גרסתו ותשובותיו להמלצות המשטרה (שגומדו והוגחכו  על ידו בכישרון בימתי לא רע).  בהמשך תקף בחמת זעם את רשויות החוק והאכיפה, את משטרת ישראל, כשהוא מנצל גם את תשומת הלב של הקהל השבוי מול המרקעים, על מנת לרענן את זכרונם בעברו הצבאי כלוחם מצטיין בסיירת מטכ"ל.

חוקרי התקשורת כ"ץ ודיין, מנו מספר מקרים המזמינים 'אירוע מדיה'. מקרה שבו מובאים בשידור חי אירועים גדולים וחגיגיים, הגורמים לשיבוש סדר היום הציבורי וחיבורם של כל הצופים להרגשה כי הם עדים לאירוע דרמטי. המקרים הם: עימותים/תחרויות, כיבושים והכתרות.

עם קצת דמיון ומתיחת המשמעות המקורית  של המושגים, ניתן ניתן לאמר שאותה הופעה תקשורתית חפוזה בה כיכב ראש  הממשלה, קיימה את כל 

שלושת המרכיבים.

עימותים: מדובר בעימות המתמשך של ראש הממשלה עם מי שבחרו לטענתו להפילו בדרך לא דמוקרטית, במקרה זה חוקרי המשטרה (ובמקרים קודמים: ארגוני שמאל וערביי ישראל). העימות עם גורמי אכיפת החוק מתחדד על רקע הראיון הביקורתי שנתן מפכ"ל המשטרה באותו שבוע בתכנית 'עובדה' עם אילנה דיין.

כיבושים: בנאום האני מסביר/אני מאשים שלו ניסה נתניהו (ובהתאם לממצאי הסקרים האחרונים גם הצליח) לכבוש מחדש את לבבות תומכיו הרבים.

הכתרות: במהלך אותו נאום  הכתיר עצמו בנימין נתניהו גם כראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.

באותו ערב, בנימין נתניהו הצליח לנצל את מיומנויותיו התקשורתיות הרבות, לעצב את השיח הציבורי ולשנות את סדר היום.  כך קרה שבמקום להאזין ולהתמקד בהמלצות המשטרה  בעקבות  החשדות כנגד ראש הממשלה וכפי שדווח מבעוד מועד, שמע הציבור מפי החשוד עצמו האשמות נגדיות במסגרת מה שנראה  כמו מסיבת עיתונאים מהופכת.

אפשר להתפעל מהמהלך, להכתיר את התזמון כהברקה או להתעצבן ולכעוס. אך נדמה שאיש לא יחלוק על הקביעה שהיפוך המסרים שקיבלו הצופים באותו ערב מעיד על כך שמדובר בגאון תקשורתי!

* ד"ר תיקי בלס הנה מרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן
**אורי מלכין הנו דוקטורנט בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן

בר דעת מארח- ד"ר ברוך לשם: כך לימדה היועצת בעלת השם הבינלאומי, ליליאן ווילדר, את נתניהו כיצד להופיע בטלוויזיה

כך לימדה יועצת התקשורת בעלת השם הבינלאומי, ליליאן ווילדר, את נתניהו כיצד להופיע בטלוויזיה

מאת: ד"ר ברוך לשם*

פרק מספרו החדש של ד"ר ברוך לשם: 
"נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי"

נתניהו הבין, בעת כהונתו כשגריר ישראל באו"ם, שעליו ללמוד את נושא ההופעה בטלוויזיה באורח מקצועי יותר. לאחר ברור שמות היועצים המתאימים הוא הופנה לליליאן ווילדר, שכונתה על-ידי הניו יורק טיימס כ"גברת הראשונה והמובילה של מאמני תעשיית ההופעה בטלוויזיה."

וילדר פרסמה ספרים שבהם הציגה את תורתה, אשר מקובלת עד היום כאבן יסוד בתחום ההופעה בפני קהל. העקרונות האלה נלמדים כיום בבתי ספר לתקשורת והם מהווים בסיס לכל הופעה של אנשי עסקים ופוליטיקאים בפני קהל:

א.      להתכונן, להתכונן, להתכונן.

ווילדר אמרה כי כאשר רונלד רייגן, שכונה בשם הקומוניקטור הגדול, דיבר בפומבי "זה נראה כאילו הדברים יצאו מפיו ללא מאמץ. אבל, רייגן היה משקיע שעות באימונים, לקראת כל הופעה שלו. כאשר עמד בפניו נאום חשוב הוא היה מסתגר בלשכתו לפחות 12 שעות ומתאמן בקול רם".  אייל ארד, הדובר של נתניהו באו"ם, אומר: "כאשר היה על נתניהו לשאת נאום משמעותי הוא היה לוקח יום חופש, סוגר את כל הטלפונים, עובד על הדיבור שוב ושוב ושוב, עד שהוא בא על סיפוקו. לאחר מכן הוא היה עושה חזרות על ביצוע הנאום ההוא. כנ"ל לגבי הטלוויזיה".

ב.      הקול הוא הכול.

ווילדר ייחסה חשיבות לשימוש נכון בקול. לדבריה: "הקול שלך הוא טביעת האצבע שלך. הקול שיוצא מפיך אומר לגביך לא פחות מהמילים היוצאות מפיך". בעת כהונתו כציר ישראל בוושינגטון בשנים 1982‒1984, סיפרו על נתניהו שהוא מתאמן על נאומיו מול הראי בביתו, מעבה את קולו, מסגל לעצמו שפת גוף והבעות פנים שתפקידן לשרת את מסריו המילוליים, ומלטש את הופעתו החיצונית.

ג.       המחץ של שורות המחץ.

אחד הלקחים של עימות הטלוויזיה בין קנדי לניקסון, היה הצורך להעביר את המסר בשורות מחץ. בקבוצות מיקוד, לאחר העימות, התברר כי הצופים זכרו בעיקר את שורות המחץ שהושמעו בידי המועמדים. וילדר ממליצה בספרה "לפרק את המסר לשורות מחץ קצרות, שניתן להשתמש בהם". נתניהו מקפיד אכן לייצר שורות מחץ בתוך נאומיו והופעותיו בתקשורת. הנה כמה דוגמאות:

בנאום בכנסת אמר נתניהו לגבי הסכסוך עם הפלשתינים: "אם הערבים יניחו אתנשקם, לא תהיה עוד מלחמה. אםישראלתניחאתנשקהלאתהיהעודישראל".

במסיבת עיתונאים אמר נתניהו על מדיניותו במו"מ עם הפלשתינים: "ייתנו – יקבלו. לא ייתנו – לא יקבלו".

נתניהו אמר בכנסת על החקירות  נגדו במשטרה:"אין אש, אין עשן, יש אוויר חם" וכן, "לא יהיה כלום, כי אין כלום".

ד.      להיצמד למסר.

המטרה של כל דובר, ובעיקר אצל פוליטיקאי, היא להעביר את המסרים שלו. בראיון בכלי התקשורת, בעיקר ברדיו ובטלוויזיה, המראיין ינסה לשבש את התכנון המוקדם של המרואיין, כדי להוציא ממנו דברים יותר מעניינים, שלעיתים גם לא נוחים לו. ווילדר ממליצה להיצמד למסר שנקבע מראש בלי קשר לשאלה שנשאלה, אחרת הצופים והשומעים לא יבינו את מטרותיו.

בנימין נתניהו רואיין, כראש הממשלה, על ידי כתבי אולפן שישי בערוץ 2, אשר הקשו עליו בשאלות וניסו למנוע ממנו להתעלם מהן. נתניהו אמר: "אתם שואלים...מצד אחד אתם מבקשים ריאיון, אז תנו לי להשלים את התשובות לשאלות שלכם...". ומיד לאחר מכן השמיע את הדברים שתכנן.

ה.     השתמשו בדימויים.

דרך אחרת שבה המליצה וילדר להשתמש בה בנאומים היא היעזרות בדימויים. הדימוי מעשיר את לשונו של הדובר ומחזק את המסר שלו. בעיקר הוא מאפשר לשומעים להבין טוב יותר את הרעיונות שהוא מציע.

 הנה דוגמה לשימוש בדימוי שעשה נתניהו בעת שנאם בכנסת:"...כשאנחנו בודקים את ההסכם הזה (של המעצמות עם איראן לגבי הפיקוח על הנשק הגרעיני) הוא רע מכל הבחינות...זה כמו לתת לארגון פשע שסוחר בסמים התראה של עשרים וארבעה יום לפני שבודקים את מעבדת הסמים שלו".

ו.        ספרו סיפור.

ווילדר המליצה  לספר סיפור, בעיקר כזה אישי שאירע לדובר (שגם מאדיר את שמו), שיוצר עניין מידי אצל השומעים והצופים. זה שובר את הרצף הדידקטי של הדברים ויוצר קשב מחודש.

נתניהו אמר בנאום בטכס האזכרה לשמעון פרס, אשר הקים את המפעל הגרעיני בדימונה: "בשנים שבהן שירתתי כקצין בצה"ל אני זוכר מסע אחד, בסוף שנות השישים, שבו תכננתי בקפידה ניווט לילה בלב הנגב, סמוך לדימונה, ואז נאמר לי: 'באזור הזה אתם לא עוברים'. 'מה זאת אומרת'? שאלתי. הרי הייתי רגיל לכך שהיחידה מגיעה לכל מקום ואין מי שיעצור אותנו. 'לא', חזרו ואמרו לי: 'באזור הזה אתם לא עוברים'. ובכן, לאחר האירוע הזה, זה לקח לי כמה עשרות שנים טובות להיכנס לדימונה בסמכות וברשות וכראש ממשלה נחשפתי למלוא חשיבותה של הקריה למחקר גרעיני, מפעל אדירים שיש לפרס תרומה מרכזית לקיומנו ולהבטחת עתידנו".

ז.       שאלו שאלות.

ווילדר הציעה לשאול שאלות את הקהל בנאום או את המראיין בשידור, כדי לאפשר לדובר להעביר את המסר שתכנן להעביר: "האם אי פעם חשבתם? "האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם. מה היה קורה אילו?"

נתניהו משתמש באותה טכניקה בנאומים ובראיונות בתקשורת. בראיון בטלוויזיה שאל את המראיין: "הייתי שואל אותך שאלה...איזה עתיד יש למדינת ישראל, אם אנחנו לא יכולים לבנות בגילה וברמות? איזה עתיד יש לנו?"

ח.     השימוש בשפת גוף.

ווילדר אמרה כי שפת הגוף צריכה לתמוך בטקסטים שנאמרים. היא מאפשרת להציג הופעה דינמית יותר של הדובר באמצעות היעזרות בידיים, ושימוש באצבעות כדי להדגיש נקודות מסוימות.

בעימות הטלוויזיה שלו עם שמעון פרס ב-1996, נראה נתניהו משתמש כל העת בידיו בעת שדיבר, בעוד שפרס נראה קפוא וידיו היו משולבות על הדוכן.

בתכנית הטלוויזיה "אברהם ויעקב" ששודרה בערוץ 2 חשפו המנחים אברי גלעד וקובי מידן את הטקסט של נאום נתניהו, שהופיע באתר משרד ראש הממשלה. בנאום, שנישא במרכז הליכוד ב-28.10.98, לאחר הסכם וואי, נכתב בין השאר: "אריק מנה חמישה דברים" ובסוגריים הופיעו הוראות בימוי שכתב נתניהו לעצמו ושכח להורידם מהאתר: "להראות כף יד ולמנות אצבע אחר אצבע". בסרטון, שהוצג בתכנית, נראה אכן נתניהו כשהוא מניף את ידו הקפוצה ומשחרר אצבע אחר אצבע בכל נקודה שמנה.

ט.     השתמשו באביזרים.

ווילדר המליצה להשתמש באביזרים ובוויזואליה בעת הנאומים. האביזרים האלה מדגימים את מה שהדובר רוצה לאמור, יוצרים תשומת לב של המאזינים ושומרים על הקשב שלהם ולעיתים גם מעניקים ממד דרמטי לנאום.

דוגמה בולטת לכך היא נאומו של נתניהו בעצרת האו"ם, ב-2012, שעסק באיום האירני. הוא הציג תרשים של פצצה ושרטט עליו בטוש, בצבע אדום, את הקו האדום שמציג את הנקודה שבה הפצצה תהיה מוכנה להפעלה.

                     שימוש באביזרים. נתניהו מציג את תרשים הפצצה האירנית בנאום באו"ם (צילום מסך)

* ד"ר ברוך לשם הנו מרצה בחוג לתקשורת ופוליטיקה במכללת הדסה.
הוא כתב יחד עם פרופ' חיליק לימור את הספרים "יחסי ציבור- אסטרטגיה וטקטיקה" ו" איך להפוך צפרדע לנסיך? אלף טיפים ביחסי ציבור". לאחרונה פרסם את הספר נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי.