כך לימדה יועצת התקשורת בעלת השם הבינלאומי, ליליאן ווילדר, את נתניהו כיצד להופיע בטלוויזיה
מאת: ד"ר ברוך לשם*
פרק מספרו החדש של ד"ר ברוך לשם:
"נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי"
"נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי"
נתניהו
הבין, בעת כהונתו כשגריר ישראל באו"ם, שעליו ללמוד את נושא ההופעה בטלוויזיה
באורח מקצועי יותר. לאחר ברור שמות היועצים המתאימים הוא הופנה לליליאן ווילדר,
שכונתה על-ידי הניו יורק טיימס כ"גברת הראשונה והמובילה של מאמני תעשיית
ההופעה בטלוויזיה."
וילדר
פרסמה ספרים שבהם הציגה את תורתה, אשר מקובלת עד היום כאבן יסוד בתחום ההופעה בפני
קהל. העקרונות האלה נלמדים כיום בבתי ספר לתקשורת והם מהווים בסיס לכל הופעה של אנשי
עסקים ופוליטיקאים בפני קהל:
א.
להתכונן,
להתכונן, להתכונן.
ווילדר
אמרה כי כאשר רונלד רייגן, שכונה בשם הקומוניקטור הגדול, דיבר בפומבי "זה
נראה כאילו הדברים יצאו מפיו ללא מאמץ. אבל, רייגן היה משקיע שעות באימונים, לקראת
כל הופעה שלו. כאשר עמד בפניו נאום חשוב הוא היה מסתגר בלשכתו לפחות 12 שעות
ומתאמן בקול רם". אייל ארד, הדובר של
נתניהו באו"ם, אומר: "כאשר היה על נתניהו לשאת נאום משמעותי הוא היה
לוקח יום חופש, סוגר את כל הטלפונים, עובד על הדיבור שוב ושוב ושוב, עד שהוא בא על
סיפוקו. לאחר מכן הוא היה עושה חזרות על ביצוע הנאום ההוא. כנ"ל לגבי
הטלוויזיה".
ב.
הקול
הוא הכול.
ווילדר
ייחסה חשיבות לשימוש נכון בקול. לדבריה: "הקול שלך הוא טביעת האצבע שלך. הקול
שיוצא מפיך אומר לגביך לא פחות מהמילים היוצאות מפיך". בעת כהונתו כציר ישראל
בוושינגטון בשנים 1982‒1984, סיפרו על נתניהו שהוא מתאמן על נאומיו מול הראי
בביתו, מעבה את קולו, מסגל לעצמו שפת גוף והבעות פנים שתפקידן לשרת את מסריו
המילוליים, ומלטש את הופעתו החיצונית.
ג.
המחץ
של שורות המחץ.
אחד
הלקחים של עימות הטלוויזיה בין קנדי לניקסון, היה הצורך להעביר את המסר בשורות
מחץ. בקבוצות מיקוד, לאחר העימות, התברר כי הצופים זכרו בעיקר את שורות המחץ
שהושמעו בידי המועמדים. וילדר ממליצה בספרה "לפרק את המסר לשורות מחץ קצרות,
שניתן להשתמש בהם". נתניהו מקפיד אכן לייצר שורות מחץ בתוך נאומיו והופעותיו
בתקשורת. הנה כמה דוגמאות:
בנאום
בכנסת אמר נתניהו לגבי הסכסוך עם הפלשתינים: "אם הערבים יניחו אתנשקם, לא תהיה עוד מלחמה. אםישראלתניחאתנשקהלאתהיהעודישראל".
במסיבת
עיתונאים אמר נתניהו על מדיניותו במו"מ עם הפלשתינים: "ייתנו – יקבלו.
לא ייתנו – לא יקבלו".
נתניהו
אמר בכנסת על החקירות נגדו
במשטרה:"אין אש, אין עשן, יש אוויר חם" וכן, "לא יהיה כלום, כי אין
כלום".
ד.
להיצמד
למסר.
המטרה
של כל דובר, ובעיקר אצל פוליטיקאי, היא להעביר את המסרים שלו. בראיון בכלי
התקשורת, בעיקר ברדיו ובטלוויזיה, המראיין ינסה לשבש את התכנון המוקדם של המרואיין,
כדי להוציא ממנו דברים יותר מעניינים, שלעיתים גם לא נוחים לו. ווילדר ממליצה
להיצמד למסר שנקבע מראש בלי קשר לשאלה שנשאלה, אחרת הצופים והשומעים לא יבינו את
מטרותיו.
בנימין
נתניהו רואיין, כראש הממשלה, על ידי כתבי אולפן שישי בערוץ 2, אשר הקשו עליו
בשאלות וניסו למנוע ממנו להתעלם מהן. נתניהו אמר: "אתם שואלים...מצד אחד אתם
מבקשים ריאיון, אז תנו לי להשלים את התשובות לשאלות שלכם...". ומיד לאחר מכן
השמיע את הדברים שתכנן.
ה.
השתמשו
בדימויים.
דרך
אחרת שבה המליצה וילדר להשתמש בה בנאומים היא היעזרות בדימויים. הדימוי מעשיר את
לשונו של הדובר ומחזק את המסר שלו. בעיקר הוא מאפשר לשומעים להבין טוב יותר את
הרעיונות שהוא מציע.
הנה דוגמה לשימוש בדימוי שעשה נתניהו בעת שנאם
בכנסת:"...כשאנחנו בודקים את ההסכם הזה (של המעצמות עם איראן לגבי הפיקוח על
הנשק הגרעיני) הוא רע מכל הבחינות...זה כמו לתת לארגון פשע שסוחר בסמים התראה
של עשרים וארבעה יום לפני שבודקים את מעבדת הסמים שלו".
ו.
ספרו
סיפור.
ווילדר
המליצה לספר סיפור, בעיקר כזה אישי שאירע
לדובר (שגם מאדיר את שמו), שיוצר עניין מידי אצל השומעים והצופים. זה שובר את הרצף
הדידקטי של הדברים ויוצר קשב מחודש.
נתניהו
אמר בנאום בטכס האזכרה לשמעון פרס, אשר הקים את המפעל הגרעיני בדימונה:
"בשנים שבהן שירתתי כקצין בצה"ל אני זוכר מסע אחד, בסוף שנות השישים,
שבו תכננתי בקפידה ניווט לילה בלב הנגב, סמוך לדימונה, ואז נאמר לי: 'באזור הזה
אתם לא עוברים'. 'מה זאת אומרת'? שאלתי. הרי הייתי רגיל לכך שהיחידה מגיעה לכל
מקום ואין מי שיעצור אותנו. 'לא', חזרו ואמרו לי: 'באזור הזה אתם לא עוברים'.
ובכן, לאחר האירוע הזה, זה לקח לי כמה עשרות שנים טובות להיכנס לדימונה בסמכות
וברשות וכראש ממשלה נחשפתי למלוא חשיבותה של הקריה למחקר גרעיני, מפעל אדירים שיש
לפרס תרומה מרכזית לקיומנו ולהבטחת עתידנו".
ז.
שאלו
שאלות.
ווילדר
הציעה לשאול שאלות את הקהל בנאום או את המראיין בשידור, כדי לאפשר לדובר להעביר את
המסר שתכנן להעביר: "האם אי פעם חשבתם? "האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם.
מה היה קורה אילו?"
נתניהו
משתמש באותה טכניקה בנאומים ובראיונות בתקשורת. בראיון בטלוויזיה שאל את המראיין:
"הייתי שואל אותך שאלה...איזה עתיד יש למדינת ישראל, אם אנחנו לא יכולים
לבנות בגילה וברמות? איזה עתיד יש לנו?"
ח.
השימוש
בשפת גוף.
ווילדר
אמרה כי שפת הגוף צריכה לתמוך בטקסטים שנאמרים. היא מאפשרת
להציג הופעה דינמית יותר של הדובר באמצעות היעזרות בידיים, ושימוש באצבעות כדי
להדגיש נקודות מסוימות.
בעימות
הטלוויזיה שלו עם שמעון פרס ב-1996, נראה נתניהו משתמש כל העת בידיו בעת שדיבר,
בעוד שפרס נראה קפוא וידיו היו משולבות על הדוכן.
בתכנית
הטלוויזיה "אברהם ויעקב" ששודרה בערוץ 2 חשפו המנחים אברי גלעד וקובי
מידן את הטקסט של נאום נתניהו, שהופיע באתר משרד ראש הממשלה. בנאום, שנישא במרכז
הליכוד ב-28.10.98, לאחר הסכם וואי, נכתב בין השאר: "אריק מנה חמישה
דברים" ובסוגריים הופיעו הוראות בימוי שכתב נתניהו לעצמו ושכח להורידם מהאתר:
"להראות כף יד ולמנות אצבע אחר אצבע". בסרטון, שהוצג בתכנית, נראה אכן
נתניהו כשהוא מניף את ידו הקפוצה ומשחרר אצבע אחר אצבע בכל נקודה שמנה.
ט.
השתמשו
באביזרים.
ווילדר
המליצה להשתמש באביזרים ובוויזואליה בעת הנאומים. האביזרים האלה מדגימים את מה
שהדובר רוצה לאמור, יוצרים תשומת לב של המאזינים ושומרים על הקשב שלהם ולעיתים גם
מעניקים ממד דרמטי לנאום.
דוגמה
בולטת לכך היא נאומו של נתניהו בעצרת האו"ם, ב-2012, שעסק באיום האירני. הוא
הציג תרשים של פצצה ושרטט עליו בטוש, בצבע אדום, את הקו האדום שמציג את הנקודה שבה
הפצצה תהיה מוכנה להפעלה.
שימוש באביזרים. נתניהו מציג את תרשים הפצצה האירנית בנאום באו"ם (צילום מסך)
שימוש באביזרים. נתניהו מציג את תרשים הפצצה האירנית בנאום באו"ם (צילום מסך)
* ד"ר ברוך לשם הנו מרצה בחוג לתקשורת ופוליטיקה במכללת הדסה.
הוא כתב יחד עם פרופ' חיליק לימור את הספרים "יחסי ציבור- אסטרטגיה וטקטיקה" ו" איך להפוך צפרדע לנסיך? אלף טיפים ביחסי ציבור". לאחרונה פרסם את הספר נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה