דפים

יום שני, 29 ביוני 2015

צו השנה - בקרת איכות בעיתונות העכשווית

צו השנה: בקרת איכות בעיתונאות העכשווית

מאת:פרופ׳ שמואל (סאם) ליימן-ווילציג

מה היית עושה לו במשך מספר שנים היה הרופא המשפחתי מאבחן את הסימפטומים שלך בצורה מוטעית או נותן את התרופה הלא נכונה, בכל פעם שהתלוננת על כאב זה או אחר?  אין צורך לנחש את תגובתך במוקדם או במאוחר. אם כן, מדוע אין אנו נוהגים כך לגבי עיתונאים מסויימים, אשר שוב ושוב אינם ״מנתחים״ את המצב נכון, או שחוזים עתיד שלא מגיע כפי שניבאו?

לפני עידן האינטרנט שאלה כזו לא היתה כל כך רלוונטית, למעט אולי כמה בעלי טור. שהרי רובם המכריע של העיתונאים בעידן הדפוס עסקו ב״דיווח חדשותי״: מה קרה? מתי? מי? (5 המ״מים המפורסמים). ברם, בעידן של רשתות חברתיות, עיתונים מקוונים וכדומה, כשכל מה שקרה בעולם בדקות האחרונות מדווח אי שם ברשת, לעיתונאי המסורתי לא נשאר הרבה לעשות בהקשר עם  פונקציית דיווח חדשותי קלאסי. במקום זאת, העיתון המודפס (ובמידה מסויימת, גם מקבילו המקוון) עבר בעשרים השנים האחרונות לסוגים אחרים של ״חדשות״: מה יקרה מחר (או בעתיד הרחוק יותר)? מהן ההשלכות של מה שקרה אתמול? מי הרע ומי הטוב? וכן הלאה -- כמעט כל דבר למעט החדשות כפי שהכרנו פעם.

אז נכון, ניתן היה לבקר עיתונאים בעבר על כך ש(לטעמנו האישי) לא בחרו את העובדות היותר רלוונטיות באייטם החדשותי, או שעשו מסגור מעַוֵות (צילום מזווית מטעה) וכו׳. אך בהתחשב בעובדה שאי אפשר להביא את כל העובדות מהשטח (אף אחד אינו רוצה לקרוא כתבה באורך 5000 מלים), ניתן לסלוח על ״מעידות״ קלות כאלו. אך המצב השתנה מאז: עכשיו ניתן לבחון הלכה למעשה את טיב החיזויים והניתוחים של העיתונאי: האם באמת קרה מה שחזה? האם התוצאה הסופית של הפרשייה אכן היתה כפי שטען?

דוגמה אחת מיני רבות: לאחרונה התפטר ד״ר דוד גילה מתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים. וזאת למה? כי הוא לא היה מוכן לוותר בקלות לחברות האנרגיה בסוגיות הקשורות לאוצרות הגז (שדות תמר ולויתן וכו׳). מאידך גיסא, לפני כמה שנים מה כתבו חלק (לא מבוטל) מהעיתונאים לענייני כלכלה כשד״ר גילה התמנה לתפקיד? שהוא שבוי בידי הטייקונים; שהוא חלש; שכאקדמאי הוא אינו כל כך מבין כיצד הכלכלה באמת פועלת; וכיוצא באלה.

לא אעשה כאן מה שאני מבקש מאחרים -- להצביע על אותם עיתונאים שכשלו בגדול ב״חיזוי״ הזה שלהם. מדוע לא? כי ייתכן שזו היתה מעידה חד-פעמית. מה שאנו -- במיוחד חוקרי האקדמיה באמצעות מרכזי המחקר שלנו -- אמורים לעשות הוא  לבדוק בצורה שיטתית, במהלך פרק זמן ארוך יחסית, את טיב ה״ניתוחים״ של הכתבים הבכירים והזוטרים בתקשורת שלנו ואז לדווח (אולי שנתית) על ״ביצועיהם״. אין כאן סתימת פיות או פגיעה בחופש העיתונאות; נהפוך הוא. ייתכן שאחת הסיבות לכך שהציבור בישראל רוחש לתקשורת אמינות  כה נמוכה היא שבתת-מודע דווקא עשינו ״ספירה״ כזו וגילינו שלגבי חלק גדול מהעיתונאים אין על מה או על מי לסמוך! בדיקה מדוקדקת של הנבואות שלהם עשויה גם לרסן את ״אלופי הטועים״ וגם להחזיר אמון מסוים לתקשורת בכללותה.

בסופו של דבר, העיתונות בדמוקרטיה חיה על ביקורת כלפי רשויות ומוסדות המדינה והחברה -- וטוב שכך. אך היא  גם ״מוסד״ חברתי חשוב  הזקוק לא פחות לאותה מידה של ביקורתיות שיטתית בתפקידה החדש.

המחבר מכהן כראש ביה״ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה