דפים

יום שני, 15 ביוני 2015

מרתון שיימינג: פוסטים בעקבות תופעה שהולכת וצוברת תאוצה ברשת. 1.חומר למחשבה: האם לפוסט המבייש יש גם צדדים חיוביים?

חומר למחשבה: האם לפוסט המבייש יש גם צדדים חיוביים?
מאת בת אל צוברי

הפעם הראשונה שאי פעם נחשפתי לשיימינג בזמן אמת הייתה כשחברת פייסבוק שלי כתבה מספר משפטים על גברים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים מבלי לתת דין וחשבון, ותייגה איזה בחור. שפשפתי את העיניים והתקשרתי לחברה שתסביר לי מה אני קוראת כרגע. "הוא אנס אותה- תקראי בתגובות".
מעולם לא הייתי עדינת נפש כמו שהייתי באותו רגע. "למה אני צריכה לקרא פרטים אינטימיים כאלה? זה לא לעניין, שיפתרו את זה בבית משפט!"
תוך דקות ספורות המחשב שלי הפך בעצמו לבית משפט, ואני בתפקיד השופטת. הגרסא שלה מול הגרסא שלו, החברים שלה מול החברים שלו. קוראת באובססיביות את כל אלפי התגובות, כדי שחלילה לא אפספס ראיה חשובה ולא ייעשה כאן משפט צדק עקב רשלנות שלי.
מעבר לכמה דקות של שגעון גדלות בהן חשבתי שדעתי היא כנראה החשובה ביקום, השיימינג הזה הותיר אותי גם עם תובנה:שיימינג מאפשר להפוך את היוצרות. האישה שהבושה רודפת אותה על בסיס יום יומי בעוד האנס המשיך בחייו –out, האישה האמיצה שחושפת את מה שקרה לה ומותירה את האנס מבויש –in. תחילתו של עידן חדש?
מאז,השיימינג כבר הפך לעניין שבשגרה. תחילה אלה היו אנשי השוקולד, אחריהם הגיעו הצועקים באילת. ואז הגיעה האמא בגן והסבתא עם הסקייטבורד והמדרובה בקופת חולים והדוס המסכן שמזכיר שהיום יום שבת. לאט לאט הקריטריונים הנדרשים לכיכוב ברשת החלו לרדת, מוכיחים כי הנורמות מתקשחות. כולנו הופכים לקורבנות פוטנציאלים לשיימינג, מהסיבה הפשוטה שכולנו פישלנו/ מפשלים/ נפשל אי פעם במרחב הציבורי.
כשאריאל רוניס התאבד בעקבות שיימינג בפייסבוק, מצאתי את עצמי מנהלת עם אבא שלי שיחה כמו זו שהוא עשה לי כשהייתי בגן כשהוא הסביר לי ש'אם מישהו יעשה משהו לא נעים לך, אל תפחדי לבוא ולספר לי'. אבא שלי עובד מדינה. ובנוסף, הוא גם בן אדם. וואלה, יכול להיות שעל אף החינוך הפמיניסטי שהענקתי לו בשנים האחרונות, ועל אף החינוך נגד גזענות שהוא לימד אותי כל חיי – יכול להיות שהוא יעשה טעות. סתם כי הוא אנושי. "אבא, אם מישהו יכתוב עלייך משהו בפייסבוק לא קרה שום דבר.. אל תדאג, פשוט תדבר איתי, בסדר?"
(זה נשמע כל כך מגוחך עכשיו, אבל נשבעת שהסתכלתי עליו אחרי הקידוש וחשבתי על רוניס ונהייתי נורא מודאגת)
בסך הכל, השיימינג הביא עימו דברים חיוביים. הוא נותן לראשונה את הבמה לאלה שבדרך כלל אין מי שישמע אותם וקובע כללים חדשים: הפצת תמונות אינטימיות / אנסת / תקפת / הטרדת / הפלת? תצפה לשיימינג. תחשבו, אם, נניח, אי שם בקום המדינה, אישה תימניה שאיזה בית חולים החליט שהילד שלה מיותר והיא לא תשים לב אם נניח יחטפו אותו כי גם ככה יש לה עוד שמונה – אם היא הייתה יוצאת מבית החולים, וכותבת על הסיפור שלה פוסט – היו ממשיכים להיחטף ילדים לדעתכם?
הבעיה עם השיימינג היא שהוא מתנהל על ידי בני אדם. בני אדם לא תמיד שופטים בצורה הוגנת, הם לא תמיד חושבים עצמאית, הם לא תמיד רגישים למצוקות של הזולת והם הרבה יותר מחמירים עם זרים. הבעיה השנייה עם השיימינג, זה שהוא מתנהל כנגד בני אדם. בני אדם לא מושלמים, והם מועדים, והם שוגים, והם גם עלולים להתגלות כרגישים מכדי לשאת את ההשמצה / החשיפה, דבר שהופך את השיימינג ללא מידתי – אדם שמואשם בגזענות מקבל גזר דין מוות.
נראה שכרגע, כשהרשתות החברתיות הפכו למקום המרכזי בו אנחנו מנהלים את החיים החברתיים שלנו, תופעת השיימינג עוד תימשך. וכמו בכל דבר בחיים היא לעיתים תסייע ולעיתים תזיק. נותר לנו  רק לחכות ולראות לאן התופעה מתפתחת, ולהתפלל שמקרים כמו ההתאבדות של רוניס לא יישנו.


המחברת הנה סטודנטית שנה א' בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה