דפים

יום רביעי, 27 בפברואר 2019

בר דעת משתף: אקדמיה בלי לימודים מאת ד"ר רבקה נריה בן-שחר



גם לי יש סטארטאפ: אקדמיה בלי לימודים
מאת: ד"ר רבקה נריה בן-שחר*




לאוצר ולמל"ג יש המצאה: סמסטר ללא שיעורים. באוני' חיפה אף הגדילו ונתנו ציון "עובר" בקורס אנגלית שבו למדו רק ארבעה שבועות. אז למה שהסטודנטים לא ישלמו שכ"ל תמורת תעודה ודי?



תשמעו סיפור. לאיכר אחד היה סוס, אבל לא היה לו מספיק שעורה כדי להאכיל אותו. לכן, כל יום הוא הפחית כמה שעורים ממזונו של הסוס. חלפו כמה שבועות, ושכנו של האיכר שאל אותו: "מה שלום סוסך?". "אל תשאל!", השיב האיכר, "עד שלימדתי אותו לחיות לגמרי בלי אוכל, הוא מת!"
נראה שאת הסיפור הכל כך מוכר הזה לא מכירים במשרד האוצר ובוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). אחרת, אין לי הסבר לסטארטאפ החדש שהם המציאו: במקום סוס ללא שעורים, סמסטר ללא שיעורים. אחרי  השביתה הממושכת במכללות הציבוריות,    ואחרי אינספור דיונים על השבת השיעורים, הופתענו לגלות שאין כוונה להחזיר את ימי השביתה באמצעות החזרת השיעורים. לפיכך, הסמסטר קוצץ לשמונה שבועות מתוך השלושה עשר שתוכננו, המרצים "רצו" עם החומר, הסטודנטים כועסים ומתוסכלים, והמערכת בשלה - לא תקבלו תשלום על החזרת השיעורים.
באוניברסיטת חיפה אף שכללו את הסטארטאפ הזה  כפי שפרסמה  שירה קדרי-עובדיה מעל דפי "הארץ", כאלף תלמידים באוניברסיטה ובמכינה קיבלו ציון "עובר" באנגלית למרות שלמדו רק ארבעה שבועות, ויוכלו להמשיך לרמת הלימודים הבאה. שיעורי האנגלית הללו לא נכנסו סתם למערכת. רוב הישראלים לא מגיעים לרמת פטור בבחינה הפסיכומטרית ונדרשים ללמוד מספר קורסי שפה כדי לקבל תואר אקדמי. אך אם אפשר לעבור מרמה לרמה אחרי ארבעה שיעורים, מדוע לא לעשות את זה בכל הקורסים?
למה זה קורה דווקא בקורסי אנגלית ובמכללות ציבוריות? ובכן, נראה לי שלא כל סוס מסכים שירעיבו אותו. ההיסטוריה מלמדת כי שביתות המרצים באוניברסיטאות נגמרו אחרת לגמרי, והמרצים והסטודנטים לא נענשו.          מההתנהלות של השוטרים והסוהרים אפשר ליצור קורס אקדמי (מקוצר) כדי ללמוד איך מעבירים מיליארדים מקופה אחת לשנייה. הסוסים הרזים, מסתבר, נמצאים בפריפריה - אנגלית היא הפריפריה של הלימודים האקדמיים, ומרצים מועסקים שם בתת תנאים מחפירים. על המכללות הציבוריות והפריפריה לא צריך להכביר עוד הרבה מלים - מהפכת ההשכלה הגבוהה נעשית על גבם הכפוף ממילא של המרצים במכללות, ששיעור הסגל הלא קבוע בהן גבוה מאוד.
השאלה כאן היא לא רק כיצד החברה הישראלית מתייחסת לפריפריה האקדמית ולפריפריה בכלל, אלא כיצד החברה הישראלית מתייחסת לאקדמיה? האם לא משנה לנו בכלל מה דור ההמשך של בעלי התארים בישראל לומד? מה יהיה ארגז הכלים האקדמי שאיתו ייצאו בוגרי האקדמיה לשוק? ההרעבה הזו מלמדת שלחברה בכלל ולחותמי הצ'קים בפרט זה לא משנה. זו התראה קריטית, כי אחרי ייבוש הפריפריה יגיע הייבוש גם למרכז, וסוסים רעבים וכושלים יסתובבו גם במסדרונות מגדלי השן. זה יהיה תהליך ארוך, אבל תחילתו מלמדת על סופו - כל מה שאפשר לקצץ ולייבש, יקצצו וייבשו.
האמת, חבל על התהליך הממושך. זה בזבוז של זמן וכסף. אני מציעה במקום קיצור סמסטרים באמצעות תהליכים פשוט לבטל את הסמסטרים. בואו נבטל את כל הלימודים האקדמיים. הסטודנטים ישלמו שכר לימוד ויקבלו בתמורה תעודה, ובא לציון גואל.


המאמר פורסם לראשונה ביום 25.2.2019  בבלוג האישי של        ד"ר רבקה  נריה בן-שחר,  "מתחת למטפחת". 

כמו כן פורסם במדור דעות של עיתון "הארץ".





*רבקה נריה-בן שחר
 | מתחת למטפחת
דוקטור לתקשורת, עורכת מחקרים משווים על נשים חרדיות ונשים מקהילת האמיש. מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. אוהבת ללמד שיטות מחקר. מרגישה תמיד זרה ומוזרה בגלל שהלבוש שלי לא מתאים למקומות שבהם אני נמצאת. תמיד אזכור איך סטודנטית אחת לחשה פעם לחברתה: "ואוו, ההיא עם המטפחת באמת יודעת תיאוריות" והשנייה ענתה לה: "יש שם מוח, מתחת למטפחת".




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה