דפים

יום חמישי, 22 בנובמבר 2018

סטודנטים כותבים: מה הקשר בין עץ עבות, צפרים מתעופפות, זיכרון השואה ופייסבוק? מאת- יעל מש




                      זיכרון השואה שלי גרסת פייסבוק


מאת: יעל מש*



יש רגע בחיים שלי שככל הנראה, כבר לא אשכח לעולם.

זיכרון הוא נושא אישי, קשה לדמיין איך גורם חיצוני יכול לקבוע לאדם מה לזכור ומה לשכוח. יש הטוענים כי זיכרון יכול להיבנות ״מלמעלה״, שבעצם כל אלו שיש להם כוח בחברה, וכמובן גם אינטרסים, הם אלו שישפיעו על האדם מה לזכור ומה לשכוח. אחרים טוענים כי ניתן להשפיע על זיכרון, אפילו זיכרון קולקטיבי ״של כולם״, דווקא ״מלמטה״, דרך האנשים הפשוטים מהרחוב.

כחלק מהמסע שלי לפולין בתקופת התיכון, ביקרתי יחד עם חברי בלא מעט מקומות מזוויעים במיוחד. אפשר להגיד שכל המסע הזה לפולין במהותו, הוא חלק מהבניית זיכרון ״מלמעלה״, על ידי הבניית מסורת חינוכית החושפת צעירים לפני צבא למציאות יהודית כואבת, אבל לא את זה רציתי להציף.
ברגע מסוים, במהלך ביקור באחד ממחנות ההשמדה, הבחנתי בעץ גדול. אני לא בטוחה אם הוא באמת היה כל כך בולט במציאות כפי שהוא זכור לי היום. משום מה, מהרגע שהבחנתי בו לא יכולתי להתעלם ממנו, מנקודת המבט שלי הוא היה פיסת חיים במקום מת. התחושות האלה הובילו אותי להרים את המצלמה ולצלם אותו, הדבר המדהים הוא שבדיוק כשלחצתי על הקליק במצלמה, התעופפו מתוכו המוני ציפורים שהפכו את הפריים למיוחד במינו. באותו הרגע שהונצח במצלמה, תחושת החיות במקום המבחיל הזה, התחזקה אף יותר. אין ספק שזה היה מבחינתי הרגע החזק ביותר מאותו היום של המסע, גם זכור לי שציינתי את זה בפני הקבוצה באותו הערב. אני מניחה שבגלל זה, העליתי את התמונה הזאת לפייסבוק כשחזרתי לארץ.עם זאת, אני בספק אם מכל החוויות שצברתי במסע, זה הרגע החזק ביותר עבורי, אך אם תשאלו את הפייסבוק, זה דווקא כן.

מאז אותו המסע, בכל יום זיכרון, הפייסבוק מזכיר לי את התמונה הזאת. כנראה, באחד מימי הזיכרון הרגשתי שנכון לשתף את התמונה הזו מתוך האלבום המסע השלם שעלה לרשת. העובדה כי בכל יום זיכרון ללא יוצא מן הכלל, הפייסבוק מחזיר אותי לאותו הרגע ולאותו העץ, גורמת לי במהלך השנים לחבר את החוויה העוצמתית של המסע לפולין עם הדימוי המסוים הזה, אותו העץ הפשוט. כל התחושות המטלטלות, ההבנות שלקחתי איתי והחוויות שצברתי, מתנקזות לכדי דימוי פשוט אחד. דימוי שחוזר באופן שיטתי לתודעה בכל יום זיכרון, כשהפייסבוק מזכיר לי שפעם אחת, מכל התמונות של המסע בחרתי לשתף דווקא את זאת. המחשבות על התצלום הזה בכל פעם שנושא השואה עולה, מובילות אותי למסקנות על כוחה של הרשת החברתית בעיצוב הזיכרון שלנו. סביר שבלעדיה, לא הייתי זוכרת את העץ הבודד עד שלא הייתי טורחת לפתוח את אלבום התמונות המלא.
מעניין אותי להצביע על מה אני, אדם בעל זיכרון לא מוצלח בכלל, שוכחת עם השנים. איזה זיכרונות נדחקים לצד בגלל אותו העץ הגדול שתופס את המשבצת של זיכרון השואה. לטובת הרשת החברתית אומר כי היא עוזרת לי לזכור ברגעים קשים דווקא רגע מרגש.
אם תשאלו את הפייסבוק, זה זיכרון השואה שלי.




צילום: יעל מש
* יעל מש הנה סטודנטית לתואר שני בתקשורת, אונ' בר אילן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה