דפים

יום שלישי, 23 בינואר 2018

סטודנטים כותבים: כבר לא שקופים לתקשורת. מאת: גיא חורש גונין

כבר לא שקופים לתקשורת
מאת: גיא חורש גונין*






בישראל כמו בעולם המערבי מתקיים בעשורים האחרונים שיח המעצים של קורבנות בקהילות ובתתי קהילות שונות בה החברה מקבעת את הקורבניות כמעמד נכסף, מצב זה גרם בצדק ושלא בצדק לראות בנשים באופן אוטומטי כקבוצה מדוכה וקורבנית בחברה, בכלכלה ואף במשפחה. התפיסה הזו כל כך הצליחה עד שאותה קבוצה קורבנית דחקה לשולי השיח החברתי והתקשורתי את רוב הקבוצות האחרות ולמעשה השתלטה על השיח התקשורתי בכל הקשור למצב המגדרי. קמפיינים כמו אחת מתוך אחת ו #metoo מיצבו נשים בראש קבוצת הקורבניות של השיח העכשווי.
המצב לעיל הביא לכך שעד לזמן האחרון התקשורת נטתה להתעלם ממצוקתה של קבוצה ספציפית שכיום יש הבנה והכרהבדבר היותה קורבן של מערכות הממסד השונות (חוק, המשפט, הרווחה).כפי שאמרה לאחרונה שופטת שנזפה במשטרה והורתה לשחרר חשוד בתקיפת גרושתו (למרות שבפועל וע"פ ההוכחות הדברים היו הפוכים), "החשוד נעצר רק כי הוא גבר". במשך שנים התקשורת הישראלית, למרות שחלקים ממנה ערים למצב הפגיע של קבוצה הולכת וגדלה, הפנתה עורף והתרחקה מהנושא כמו מאש, טענות בדבר אי קיומו נשמעו מחלקים בתקשורת, תואנות שמדובר "בנושא רגיש, יש לחצים של הלובי הפמיניסטי, אני מעדיף לא לעסוק בזה" נאמרו לי בעבר ע"י העיתונאי גיא מרוז, זה "נושא שאינו מעניין איש" טענה בעבר אושרת קוטלר. היו שנים שבאותה קבוצת שקופים הרגישו לעיתים שהתקשורת לא רק שאינה מבינה או מביעה אמפטיה למאבקם היא אף עושה יד כדי להעלים את הנושא משיח ציבורי ובעיקר תקשורתי.
במשך שנים שמעתי תשובות מאנשי תקשורת שונים כי אינם מוכנים לעסוק בתפוח הלוהט של קבוצה הולכת וגדלה, קבוצה שסובלת מחקיקה מגדרית מפלה, קבוצה שעד לא מזמן היה מאוד קל להתעלם ממצבה, קבוצת האבות הגרושים ומאבקה להכרה בזכות שווה להורות, זמני שהות, כלכלה וענישה על תלונות שווא (נושאים  שבחודשים האחרונים הוכרו ע"י בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי על אף ניסיונות טרפוד מצד המדינה).
ע"פ הלמ"ס ממדי הגירושים בישראל גדלו בקצב מהיר בעשורים האחרונים, למעשה כיום אחד מתוך שלושה זוגות שיתחתנו ימצא עצמו מתגרש וזה רבותי כולל חרדים, דתיים וערבים – קבוצות בהן הגירושים הרבה יותר נדירים. כלומר אם אתה שייך לקבוצת יהודים חילוניים/שומרי מסורת הסיכויים לגירושים מגרדים את ה 50%, נתון מדאיג לכשעצמו.
לפני מספר שנים ובעקבות המצב החמור אותו חווים רבים מהאבות הגרושים (סטטיסטית מדובר בקבוצת המתאבדים הגדולה בארץ – הנתונים הלא רשמיים מדברים על 150 – 200 אבות גרושים שמתאבדים בכל שנה מסיבות שונות). החלו קבוצות קטנות של ארגוני אבות גרושים לצוץ במטרה לשנות את המצב הקיים.
לאור המציאות העגומה והמצוקה, אדם מן היישוב אולי סבור  היה שהתקשורת תתנפל כמוצאת שלל רב על סיפורם של האבות הגרושים. לא רק שהדבר לא קרה, גם לאחר שנים, כשהקבוצות השונות מאגדות מעל 10,000 חברים, התקשורת הפנתה כתף קרה לנושא. לא פעם נאמר לח"מ ע"י עיתונאים בכירים כי הנושא אכן צודק ואפליה נוראית קיימת בחוק אך מחשש מהלובי הפמיניסטי או מפאת אג'נדה שונה לא נאפשר סיקור של הנושא (גיא מרוז, אושרת קוטלר).
לאחר שנים בהן שלט בשיח האקדמי השיח של הפקולטות למגדר, החלו  לצוץ לאחרונה  ספרים ומחקרים אקדמיים ששפכו אור אחר תוך הכרה בקורבנותם של האבות הגרושים.  באקדמיה הישראלית ראוי לציין שמות כמו ד"ר שרה בן דוד, יעל וילצק אביעד וד"ר יואב מאז"ה שבספרו אלימות אילמת - גברים כקורבנות ובמחקרו "תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה" מבקש  להפנות זרקור לעבר שתי תופעות המשיקות זו לזו אשר אינן זוכות להכרה ותשומת לב ראויה: אלימות נשית המופנית כנגד גברים וההתייחסות האקדמית לתופעת תלונות השווא בעבירות שבינו לבינה  כולל התייחסות המערכת המשפטית לתופעה זו.
אחרי שנים של כתף קרה וחומה חוצצת בין האבות הגרושים לתקשורת (חומה שבחלקה הגדול עדיין קיימת) חל שינוי בשנים האחרונו- בין אם בגלל עיתונאים שבעצמם חוו גירושין (גיא מרוז ששינה עמדה, ג'קי לוי, בן כספית, גל גבאי ועוד.. ) או בנות זוג בתקשורת של אבות גרושים (עירית לינור, אורלי פדרבוש) שנחשפו למצב האיום בו מצויים אבות גרושים רבים.
השיח האישי שלי עם התקשורת החל לפני כחמש שנים עת הצטרפתי לקבוצת אבות שהחליטה ללחוץ על שרת המשפטים דאז ציפי לבני להפסיק לשבת על הגדר ולאמץ את החלטות וועדות שניט ושיפמן שעסקו בשינוי המצב המשפטי בנוגע לאחריות הורית וחלוקת נטל כלכלי. (דברים ששנים אח"כ יבואו לידי ביטוי בפסיקת העליון הקובעת שהמצב הקיים מהווה עיוות המחייב שינוי, לצערי המחוקק טרם הבשיל לקבל את המלצות הוועדות).
הופעותיי שלי עצמי (ערוצים 10, 2, 1 וחינוכית 23) ושל חברי בערוצי התקשורת השונים  היוו פריצת דרך ותחילתו של שינוי והכרה במצבם של האבות הגרושים, למרות שהדרך להכרה חברתית מלאה עדיין ארוכה אפשר לומר שלמרות מאמצי ארגוני הנשים והלובי הפמיניסטי לחסום ולצמצם את גישתם של ארגוני האבות הגרושים ניתן לראות שינוי וכיום חלקים הולכים וגדלים בתקשורת ערים לצורך בשיח פתוח ושוויוני בנוגע למצבם של הקבוצות השונות והצורך בשינוי המצב החקיקתי הקיים.

 *המחבר הנו גרוש, בוגר בר אילן בעל תארי BA במדעי המדינה, MA במשפט, לומד לתואר שני בתקשורת פוליטית ו CTO בחברת הייטק.

קישורים לראיונות ותמונות

4 תגובות:

  1. יפה כתבת, החשש הגדול ביותר של התקשורת להפוך ללא רלוונטית, ככל שהמדיה החברתית תופסת יותר ויותר נתח מרכזי כך התקשורת נאלצת לדווח גם על האבות הגרושים, זה עדיין לא שיוויוני אך בדרך לשם, עם התקשורת או בלעדיה

    השבמחק
    תשובות
    1. אנחנו עדיין רחוקים משיוויון בנושא אבל תהליך ה reframe שהחל לא ייעצר

      מחק
  2. אלמנט מרכזי נוסף בנושא התקשורתי הוא תא העיתונאיות שהוא קבוצת לחץ על עורכים ואנשי תקשורת מרכזיים לא לגעת ב"תפוח הלוהט". הוא מקביל ללובי הנשי בכנסת שמאיים על חברי כנסת גברים שחלילה ינסו לקדם שיוויון.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן תא העיתונאיות מחד מתעלם מהאבות הגרושים ומאידך ממשיך לטפח את השיח והתפיסה של גבר מקרבן ואישה קורבן

      מחק