הגימיק ניצח!
מאת: בת-אל אלמליח*
כל איש תקשורת מתחיל
משנן את הקלישאה: לא משנה מה יכתבו עליך,
העיקר שיאייתו נכון את שמך. ובהתייחס לאירועים שחווינו לאחרונה - גם הסיקור השלילי
של דונאלד טראמפ עבד עבורו.
כשהתחיל מסע הבחירות
האחרון לנשיאות ארצות הברית ושמו של טראמפ עלה לראשונה לא כמלון יוקרה אלא כמועמד, רבים חשבו שמדובר בגימיק חולף ושהמועמד יסיר את מועמדותו בתוך זמן קצר.
אולם הקמפיין נמשך, ולא רק שטראמפ לא נעלם מהמפה הפוליטית, אלא שהוא הלך והתחזק. ככל
שנמשך מסע הבחירות, גם התקשורת הבינה שמדובר במועמד שאין להתעלם מקיומו ומסיכויו.
אט אט החלה התקשורת
לסקר את המועמד הצבעוני באינטנסיביות הולכת וגדלה, ובעיקר את השערוריות שחולל ואת
ההתבטאויות שלו שעוררו סערות. טראמפ, כך עושה רושם, לא רק שלא נרתע מן הסיקור
השלילי והביקורתי, אלא אף הלך והחריף את התבטאויותיו. הוא לא חסך בהתבטאויות
גזעניות ופוגעניות מאף מגזר באוכלוסייה, גם כשמדובר בחלשים ביותר בחברה – והעיקר
להמשיך ולהיות במרכז סדר היום הציבורי. טראמפ עורר רושם ברור שלא רק שאיננו
נעלב מהסאטירה ומהביקורת נגדו, אלא אף נהנה להיות זה שמעורר את סקרנותה של התקשורת. והתקשורת אכן נפלה במלכודת הזאת והמשיכה לסקר כל אירוע שהמועמד ה'שנוי במחלוקת' כיבד בנוכחותו, תוך שהיא ממתינה לעוד נפילה ולעוד אמירה בעייתית.
סיקורו השלילי של
המועמד, יצר את הרושם שניצחונה של המועמדת
השנייה בטוח. הילרי קלינטון עומדת להיות הנשיאה הבאה של ארצות הברית. גם הילארי
עצמה האמינה בכך.
התוצאות, כידוע, היו
הפוכות.
הלקחים שיש לאמץ ממערכת
הבחירות הזו, בלי קשר להעדפות הפוליטיות, הם שלכל מועמד יש להבטיח סיקור
והתייחסות שווה, גם אם הפרשנים משוכנעים שלמועמד מסוים אין היכולות הנדרשות
לתפקיד או שמדובר בגימיק חולף. גם מה שנראה כגימיק יכול להתברר כ"דבר
האמיתי".
בדיעבד ראוי היה להפחית מעט את אופן הסיקור המזלזל והלעגני שלו זכה טראמפ.
כל מה שהתקשורת יצרה באופן הסיקור העוין הוא בדיוק ההיפך ממה שהיא בעצמה
קיוותה שיקרה. אפשר להעריך שהסיקור העוין והמגמתי - גם אם טראמפ היה ראוי לו –
גרם לסלידה של האזרחים האמריקנים מהתקשורת ולאיבוד האמון שלהם בה.
ביום שישי האחרון בטקס
ההשבעה של טראמפ לא נכח קהל עצום, בשונה מהשבעות של הנשיאים הקודמים. לעומת זה היו
הרבה הפגנות מחאה על עצם בחירתו לנשיא, וקריאות שהטילו ספק בכשירותו
לתפקיד. ההפגנות גם הן חלק מהדמוקרטיה, אבל יחד איתן יש לכבד את ההחלטה
הדמוקרטית שארצות הברית הגדולה לקחה, וכל מה שנותר הוא להשלים עם ההחלטה שהתקבלה.
ולתת לו לעשות את העבודה לשמה הוא נבחר.
* המחברת הנה סטודנטית לתואר שני בבית הספר לתקשורת, אונ' בר אילן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה