שוברים שתיקה: מסגור תרבותי
מאת:
פרופ׳ סאם
ליימן-ווילציג*
מאחר שהנושא עליו אכתוב כאן כל כך טעון, אתחיל באזהרה ובהבהרה: אינני
תומך וגם לא מתנגד לארגון ״שוברים שתיקה״. דברי אינם באים להוסיף מהותית לדיון זה,
אלא להעיר משהו ״תקשורתי״ לגבי הדרך בה ניתן להביא את הצדדים לשיח של ממש במקום
שיח חרשים.
מתי יש שיח חרשים? כשצד אחד אינו מבין את ה״שפה״ של הצד השני. אולם שפה אינה ענין
לשונית בלבד; יש בה אלמנט תרבותי משמעותי ואם לא מפעילים את ה״סמנטיקה״ של התרבות
של הצד השני, אזי אנו מגיעים לשיח
חרשים
למרות שכל אחד משני הצדדים מבין מילולית את האחר. בעולם התקשורת קוראים לזה
״מסגור״: הדרך בה המוען מביע את הדבר משפיע משמעותית על קליטת המסר ע״י הנמען.
בעיית היעדר מסגור
מתאים קיימת ביתר שאת כשצד אחד טוען את טיעוניו (לפחות חלקית) מתוך מורשת דתית
והצד השני הינו חילוני במובהק. דוגמה לכך מחוץ לגבולות הארץ: בארה״ב מזה הרבה שנים נמצאים החילונים בשני חופי אמריקה מצד אחד לעומת הדתיים-פונדמנטליסטים היושבים במערב התיכון מצד שני. במקום שהחילונים ישאלו את הדתיים כיצד מדיניות השוק החופשי אשר משאירה
עניים מאחור מסתדרת עם גישת ישו המצדדת בעניי העולם, הם נאבקים באותה זירה
״כלכלית-חברתית-אידיאולוגית״ נטולת טיעונים תיאולוגיים. כל זה לשווא, שהרי במצב
כזה ברור שהדתיים לא יקשיבו!
אותו דבר ניתן
לראות בארצנו בנושאים שונים ומגוונים, בחיכוכים בין דתיים
(בין אם לאומיים ובין חרדים) מימין ובין חילונים משמאל. סוגיית ״שוברים שתיקה״ היא
דוגמה מצוינת לכך – למרות ששר החינוך הינו איש דתי, אין תומכי שוברים שתיקה מנסים
בכלל לדבר ב״שפה״ שלו. אז הנה אפשרות אחת מיני רבות שניתן להעלות על הדעת.
פניה לשר בנט: כיצד
היית מגיב אם יופיע בפני ראש הממשלה, מול קהל ועדה, אדם אשר מטיף נגדו שבמלחמה הוא
מתנהג בצורה בלתי-מוסרית בעליל ואפילו בניגוד לציווי האלוהים? האם דינו ״מורד
במלכות״? או אולי יש לכך הצדקה מוסרית, שהרי זה בדיוק מה שנתן הנביא עשה לדוד המלך
- גדול מלכי ישראל! מדוע כשמדובר בנתן הנביא הדבר לגיטימי וכשמדובר ב"שוברים
שתיקה״ לא? ומדוע אינך מוכן
לקבל את אִמרת חז״ל: "כל מי שאפשר לו
למחות באנשי ביתו ואינו מוחה: נתפס על אנשי ביתו. יכול למחות באנשי עירו ואינו
מוחה: נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כולו: נתפס על כל העולם כולו".
אינני טוען
שמסגור ״מתאים״, קרי הולם, להשקפת העולם של הצד השני, יביא אותו מיידית להיכנע.
כמובן שלא. אולם, מתוך שפה שבאה מעולם התוכן שלו, הנמען עשוי לפתוח את האוזן (ואת
הלב) מתוך הכרה שהצד השני מעריך את תפיסת עולמו ומורשתו - ואולי אפילו יפתח לו את הראש, שייתכן שיכיר
שקיים צדק מסוים (מסויג ככל שיהיה) בטיעונים של הצד ש״כנגד״.
וגם זה מסגור
ממורשתם של המגזר הדתי: ״אלו ואלו דברי אלוהים חיים״...
*המחבר כיהן כראש בית הספר לתקשורת באונ' בר אילן בשנים תשע"ה ותשע"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה